חינוך להתבוננות

אחד הערכים המרכזיים בנפש האדם זו האמונה. היא מתפתחת בשנה הראשונה לחיים והיא קשורה ליכולת של הילד לשאת את הנעלם.
בכל שלב ניתן לתקן את מה שלא נרכש בעבר” ועל כן בגיל שש מתחילים החיים הבחיריים שבהם מחנכים לרכוש את אותם הערכים שעוד לא צמחו בצורה הרמונית בתחילת התהוות אישיותו. המפגש הראשון המאפשר לילד להתעורר לנוכחות כוח עליון ונעלם שמשגיח על עולמו הוא על ידי התבוננות בטבע.
להתבונן בטבע – זו הדרך המאפשרת לאדם להתחבר עם בוראו. כי “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” ואם כן הבורא נקרא בורא בכך שהוא הוציא את עצמו” בר” בארמית – חוץ. הוא צמצם את עצמו וכך נבראה ונוצרה כל הבריאה לכבודו. לקחת ילדים ליער ולהביט בעץ” בשורשיו” בגזעו” בענפיו” בפרחיו ובפרותיו” זו דרך לחשוב על עצם חיינו” על הצמיחה” על ההתחדשות ועוד ועוד . ואמנם ‘הטבע’ הוא בערך מספרי השווה ל’אלהים’ (86)” שהרי הקב”ה באמת הוא בעל כוחות הטבע” ואם כן” באמצעות גילויי הטבע ניתן להגיע אל ההכרה בקיומו ובהשפעתו.
כשילד מתבונן למשל בבעלי חיים בגן חיות הוא לומד את נפלאות הבורא” ועיקר הדגש הנו על דרכי ההשגחה” כמו על ידי שנסביר לו כיצד מביאה הציפור אוכל לגוזליה” או שנראה לו את תהליך המטמורפוזה מן הזחל אל הפרפר” או המלטה של גורים וכד’.