אמצעים ומטרות

בפינתנו הקודמת עסקנו בהשפעת האשה בבניין התא המשפחתי בפרט ובבניין העולם בכלל” על ידי הפיכתה את האידאלים” הרעיונות הגבוהים והמופשטים” למציאות חיים ממשית” ערכית ומעשית” בעיקר ‘מתחת לפני השטח’ באופן סמוי. הפעם נשתדל לברר” מהו מקור כשרונה של האשה” מהיכן נובעות יכולותיה” לפעול בעיקר ב’תהליך’ וב’אמצעים’ המביאים בסוף לתוצאות הראויות והרצויות.
הקדמה: כשהקב”ה ברא את העולם ראוי היה טעם העץ להיות כטעם פריו כמאמר הכתוב (בראשית א יא) “ויאמר אלקים תדשא הארץ… עץ פרי עושה פרי” אך הארץ סטתה מציווי ה’ והוציאה רק ‘עץ עושה פרי’ (שם א יב) ולא ‘עץ פרי'” מה משמעות הדברים? מבאר הרב קוק (אורות התשובה ו ז) “מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו” כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית” ראויים היו להיות מוחשיים בחוש נשמתו באותו הגובה (מצד ההבנה) והנועם (מצד ההרגשה) שעצם המגמה מורגשת בו אבל טבע הארץ… גרם שרק טעמו של הפרי” של המגמה האחרונה” האידיאל הראשי” מורגש הוא בנועמו והדרו. אבל העצים… נתעבו ונתגשמו ואיבדו את טעמם”. העץ הוא האמצעי לפרי” והפרי – המטרה. ועל כן היחס אל האמצעים” אל התהליכים” הכוללים סיבוכים ואפילו נסיגות” היה צריך להיות מובן בשכלנו ומורגש בנפשנו” בדיוק כפי שאנו מבינים ומרגישים את התוצאה” את המטרה” את האידיאל בהתגשמותו. אך הארץ ‘חטאה’ והוציאה רק ‘עץ עושה פרי’ אך לא ‘עץ פרי’ דהיינו חטאה – בנתקה ובהפרידה בין האמצעים למטרות” בין התהליך לתוצאות” בין הדרך לבין התחנה הסופית – בין ‘העץ’ לבין פריו” שהרי טעם העץ אינו כטעם הפרי” מה שהוביל וגרם לכך שאנו מאוד מעריכים ומרגישים את התוצאות” אך קשה לנו להחשיב ולהזדהות עם התהליך” ‘האמצעים’ שעליהם היינו מעדיפים לדלג ולוותר. והנה אע”פ שהעולם הזה ובני האדם שבו מודדים הכל ע”פ התוצאות” ההשגים” השאיר הקב”ה גרעין אנושי – את הנשים” שבאופן יחסי יש בתכונתן וביכולתן לחבר את האמצעים למטרות ולגלות את הערך שבאמצעים כאילו הם הם המטרה” וכלשון הרב קוק (מועדי הראיה ע’ קי-קיא): “מצינו במסכת ברכות (יז א) שנשאלת השאלה – נשים” במה זוכות (לעוה”ב)? והתשובה – שטורחות על בניהן להביאם לבית הספר ללמוד תורה” ונותנות רשות לבעליהן ללכת ללמוד תורה וממתינות להם והנה אלה הם רק האמצעים לתכלית לימוד התורה” ואע”פ כן אמרו חז”ל “גדולה הבטחה שהבטיח הקב”ה לנשים יותר מאנשים” ולמדנו שערך האמצעים ושכרם עולה על הזכות והשכר של העוסקים במטרה עצמה. והוסיף הרב קוק ואמר “רעיון זה נרמז לנו גם בשמחת בית השואבה באותה השמחה שנקראה על שם האמצעים – השאיבה” אע”פ שזו רק הכנה למטרה – לניסוך המים” מוסרים לנו חז”ל (במס’ סוכה) שמקומן של הנשים שם היה למעלה (גבוה ובעל מעלה יותר) ואילו האנשים עמדו למטה” (וכל זה מפני ש) היה מעמד הנשים המקדישות כל כך הרבה לאמצעים מכובד ביותר” ומקום המושב הגבוה ניתן להן”. אם כן האשה נוצרה בתכונה כזו שיש לה את המוכנות הפנימית וההזדהות העמוקה לעסוק ולהשקיע ב’תהליך’ ב’אמצעים ‘ ו’בדרך'” שהם ורק הם” אמנם לאחר זמן” יביאו למטרות הרצויות. זהו סוג של תמצית העולם בטהרתו שיופיע בעוז בסוף ההסטוריה כשיגיע העולם לתיקונו ולשלמותו כשטעם העץ יהיה ממש כטעם פריו” וכדברי הרב קוק (באוה”ת שם) “וכל פגם סופו לתיקון” על כן מובטחים אנו בבירור” שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה וטעם העץ יהיה כטעם הפרי…”
מהם תחומי החיים השונים הבאים לידי ביטוי מעשי מיוחד בתהליכים עצמם אצל האשה” בע”ה בפינתנו הבאה.