מה בין פך השמן לבין תרבות המערב?

כולנו מכירים את סיפור נס פך השמן: הפך הכיל כמות של שמן שהספיקה להדלקה של יום אחד בלבד” והקב”ה עשה נס בשמן” והדליקו בו במשך שמונה ימים. אירע כאן” אם כן” נס פיסיקלי: כמות מסוימת של חומר” שבעירתה נמשכת בדרך כלל יום אחד – בערה על ידי התערבות אלוקית במשך שמונה ימים. אבל הרב קוק זצ”ל מסביר (ב”עין איה”” שבת א'” עמ’ 65)” שהעניין אינו מתמצה בכך” ושהנס הפיסיקלי הזה רומז בעצם לנס גדול הרבה יותר שאירע כאן: נס רוחני.
לאיזה נס רוחני רומז נס פך השמן?
כאשר נכנסו היוונים לבית המקדש” הם טימאו את כל השמנים שהיו בו ואשר רומזים בעצם לַאמונות ולדעות של עם ישראל. כלומר שלטונם על עם ישראל גרם להשחתת האמונות והדעות בקרב העם. היוונים לא הסתפקו בשלטון מדיני” אלא עיקר חפצם היה להשליט עלינו את התרבות היוונית. תרבות זו זרעה הרס בכל חיי היהדות: למן השורש” של האמונה הישראלית” ועד לענפים” של קיום המצוות המעשיות – היא החריבה הכול” עד היסוד” ושיוותה לכל החיים צביון יווני. טומאת השמנים” אם כן” רומזת לטומאת האמונות והדעות שהתפשטה אז.
אבל אמונה אחת לא הצליחו היוונים לטמא” ולכך רומז פך השמן” שלא הצליחו לטמאו. אמונה זו” היא הנקודה הפנימית הנמצאת בנשמתו של כל יהודי. זוהי נקודה של קישור לה’ אלוקי ישראל שאינה יכולה להיטמא לעולם. קישור הנשמה הישראלית לה’ אינו משתנה לעולם” ולא יוכלו לעקור אותו כל בעלי כוח-הזרוע” וגם לא שום תרבות זרה. משוּל הוא אותו קישור לזיק של אש שאפילו מים רבים לא יוכלו לכבותו: “מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה” (שיר השירים ח” ז). לא יוכלו לכבות את אש האהבה שאוהב עם ישראל את אלוקיו. פך השמן שנשאר טהור” אם כן” רומז לזיק הזה” המונח בנשמה.
ואם פך השמן רומז לזיק הנשמתי הזה – לְמה רומז נס פך השמן” אותו ריבוי ניסי שנעשה בשמן?
פך השמן – אין בו כוח לדלוק זמן רב. אותו זיק – נר התמיד הגנוז בתוך הנשמה הישראלית – אם הצטברו עליו ערמות של דרכי חיים זרים לו” אין הוא יכול להדליק ולהאיר אלא למשך שעה אחת בלבד. תהיה זו אמנם שעה של התרוממות הרוח” התרוממות האדם מעל שִפלות החיים היווניים המקיפים אותו – אבל כעבור שעה קצרה זו ישוב האדם ויֵרֵד מחדש אל אותה שפלות” הואיל וחייו כבר קבלו צביון יווני” והתרחקו כבר מדרכה של התורה. אבל כאן מופיע ובא הנס: יד ה’ מתערבת במציאות” ופועלת בה באופן נסי. היא הופכת את הניצוץ – שמצד עצמו הוא חלש – ללהבה של ממש. והלהבה הזו” פעולה כפולה לה: מצד אחד היא שורפת ומכלה את החיים התרבותיים הזרים שצבורים עליה ערמות ערמות – ומצד שני היא מחממת ומאירה את הלבבות באור של אמונה” ומתפשטת על כל אורחות החיים כדי להשיב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים. הגנה אלוקית זו אינה נמשכת תקופת-זמן אחת בלבד” ולאחר מכן חֲדֵלָה. היא קבועה” ותמידית. היא נמשכת לכל אורך תקופת ההווה” העמוסה בפיתויים של תרבויות זרות – עד לאותה תקופה שכבר אין בה צורך: תקופת העתיד” הנאדרה בקודש” בה תימלא הארץ “דעה את ה’ כמים לים מְכַסים” (ישעיהו יא” ט ). אז” כבר לא תהיינה עוד אמונות ותרבויות זרות המְצֵרות לאמונת ישראל” אלא אדרבה: הכול יבינו שדווקא באמונת ישראל צריך לדבוק” “וְנִלְווּ גוים רבים אל ה’ ביום ההוא” (זכריה ב” טו).

חנוכה הוא חגה של הנשמה הישראלית. הוא חגה של אותה נשמה שנשארת תמיד טהורה” משומרת ממגעם של זרים. ההנהגה האלוקית שילחה אז מתוך הנשמה כוחות שכילו את תרבות יוון” והחזירו את הלב הישראלי לדבקות באלוקיו – אבל זה לא קרה רק אז: זהו תהליך תמידי. ומכיוון שזו הנהגה אלוקית תמידית” וקבועה – ראו חכמים לתקן גם את חג החנוכה” המבטא את ההנהגה הזו” כחג קבוע” לְדורות.
וכיוון שכך – חנוכה הוא גם חג של תקווה גדולה. כי אף על פי שתרבות המערב שולטת כיום בכיפה – זהו רק מצב זמני. ואף שתפיסתה החומרנית” הזרה לרוחנו וזהה לאותה תפיסה יוונית של אז” היא הדומיננטית – אנו יודעים שהישועה בא תבוא. כי הזיק שבְּנִשמות עם ישראל הרי לעולם אינו כָּבֵה” ולעולם אינו מפסיק לפעול את פעולתו – וגם עכשיו הוא הולך ופועל את פעולתו ביחס לתרבות המערב. ברגעים אלו ממש הוא הולך ומכלה את הרוח הזרה שלה – מחד” והולך ומאיר את הלבבות באור האמונה בה’ – מאידך. כך זה קרה בימים ההם” וכך זה יחזור ויקרה בעזרת ה’ גם בזמן הזה.
זו רק שאלה של זמן.