זוקף כפופים / ואני תפילה

ארבע פעמים אנו כורעים ומשתחווים בתפילת שמונה עשרה” בברכת אבות – בתחילתה ובסופה” ובמודים – בהתחלה ובסוף. הגמרא בברכות מלמדת שהַכּריעה היא במילה ‘ברוך'” וההזדקפות במילה – ה'” שנאמר “ה’ זוקף כפופים” (תהילים קמו). המהר”ל מבאר (נתיב העבודה פ”י) שהכּריעה לפני המילה ה'” מלמדת שכאשר האדם מגיע לפני המלך הוא כורע לפניו” ובזה הוא מראה שהוא מוסר נפשו אל ה’ יתברך “כי זה עניין הכּריעה שהוא כורע לפניו” שמוסר נפשו אליו ומבטל מציאותו אליו” – כי לא שייך שתהיה לך יישות עצמית” מציאות כלשהי כשאתה מתקרב לפני ה’ – זוהי העמדה הבסיסית הראויה. מתוך כך” כשאתה מזכיר שם ה’ אתה מזדקף ומבטא בכך שה’ הוא מקור הכול” נותן כוח לכול” “כי מצד השם יתברך קיום כל הנמצאים והוא יתברך זוקף כפופים” – כי באמת ה’ לא רוצה שתישאר כפוף אלא תתרומם” תזדקף ותפעל מכוחו בכוחות שיש לך לקידום המציאות” להעלאת הבריאה.
העמיק בכך מרן הרב קוק בעין אי”ה (ברכות ח”א עמ’ 65) והסביר שבדרך אל השלמות “יש בו באדם הרבה כוחות רעים שצריך לכפותם ולכופפם”” כל זה בדרך. אך כשמגיע האדם לתכלית” שהוא ידיעת ה’ באמת” אז ירגיש שע”י הוספת העבודה מתגדלים ומתגברים כל כוחות נפשו לטוב. לכן מראים לנו שאכן יש צורך בהכנעה ושבירת הכוחות לשם עבודת ה'” אך התכלית היא לדעת להפנות את הכוחות ולכוונם לעבודת ה'” “ושם כל כוחות נפשו” מזדקפות ועומדות ברוב אומץ וכוח אדיר ונעלה”” כך שהחלשת הנפש – כפיפותה” אינה הטובה השלמה “כי אם עוז הנפש וישועתה באלקים חיים” .
על פי זה מבאר הרב קוק הלכה נוספת” שאם בא אדם להשתחוות בתחילתה של כל ברכה ובסופה מלמדים אותו שלא ישתחווה (שו”ע קיג) מסביר הרב ש”עיקר ההכנעה והביטול העצמי צריך האדם להראות במקום הראוי ביותר” וזה כאשר הוא עומד מול מי שגדול ממנו. ולכן” בברכת ‘אבות'” ששם הוא מתאר את השגת אבותינו בגדולת ה’ יתברך – ראוי שיראה את אפיסת כוחו וביטולו בהשגות הללו” ואת זה הוא רומז בכּריעה באבות” וכן כאשר הוא בא לבטא הודאה לה’ – במודים” הוא כורע” כאומר שאין לו מספיק מילים” אין לו יכולת לשער עד כמה הוא צריך להודות לה’. אם כן עיקר ההכנעה באה ללמד את האדם להכניע את הכוחות הבהמיים שבו ולהתרומם על ידי כך למעלות הראויות לו מצד נפשו הגדולה האלוקית” “לכן לא ירבה בשפלות וכניעה” כי עליו להכיר את יתרונו ומעלתו מצד החסד האלוקי שעליו” – כדי שיתרומם ויעלה בדרכי ה’ (ע”פ עין איה ברכות ח”א עמ’ 163). נמצא שזקיפת הקומה לא באה מתוך גאווה ואמירה ‘ראו כמה אני חשוב” ראו את כוחותי'” אלא באה מתוך ענווה והכרה והודאה לה'” שנתן לי כוחות חיים לעשות ולפעול” ומכוח זה בא האדם להיות פועל עם אל בכל הליכות חייו.