בעקבות מקרה חמור” של חייל שירה בחברו במהלך קטטה” אמרה גולדה מאיר” ראש ממשלת ישראל דאז: “לעולם לא נסלח לערבים על כך שהפכו את בנינו לרוצחים”. והיה רבנו” הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל” משבח את דבריה” הואיל והמלחמה באמת עלולה להחליש אצל החייל הישראלי את הסלידה משפיכות דמים הטבועה בו” אם אין הוא מתחזק לשמור עליה.
הסלידה משפיכות דמים טבועה בנו אפילו כאשר יש הכרח לעשות זאת. לכן” כאשר מודיעים ליעקב אבינו שעשו אחיו הולך לקראתו ועמו ארבע-מאות איש” והליכה שכזו עם ארבע-מאות איש היא בודאי לא מתוך תום לב וכוונות טובות – הוא לא רק פוחד על עצמו” שמא ייהרג הוא בפגישה עם עשו” אלא “ויירא יעקב מאד ויצר לו” (בראשית לב” ח): “ויירא” – שמא ייהרג” “ויצר לו” – אם יהרוג הוא אחרים (רש”י” עפ”י ב”ר עו). גם אם יעקב יצטרך להילחם ולהרוג יהיה זה מתוך הגנה עצמית על חייו ועל חיי משפחתו” והרי “הבא להורגך – השכם להורגו” (סנהדרין עב” א) – אף על פי כן “ויצר לו” אם יהרוג הוא אחרים”.
אבל” אין ולא כלום בין אותה רתיעה של יעקב אבינו משפיכות דמים – לבין אותה חולשה הקוראת להימנע בכל מחיר ממלחמה ומכיבוש” גם כאשר הם נצרכים. המוסר הישראלי אינו גורס רחמנות על אכזרים” כזו שבסופו של דבר הופכת להיות אכזריות על רחמנים. לפעמים עשיית הצדק והשכנת השלום בעולם דורשות דווקא את גדיעת ידי הרָשע. “ארדוף אויבַי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם”” אומר דוד המלך (תהלים יח” לח). וכיוצא בו: היה דוד מצטער על כך שהצליח להרוג בחץ אחד רק (!) שמונה מאות מחיילי האויב – במקום שיצליח להרוג אלף (מועד קטן טז” ב). לכן” מתוך שלוש האפשרויות להינצל העומדות בפני יעקב” שהן דורון” תפילה” ומלחמה (רש”י” עפ”י תנחומא ישן וישלח ו) -יעקב מקדים אמנם להשתמש באפשרויות של הדורון ושל התפילה” אבל מתכונן להשתמש גם באפשרות השלישית” של המלחמה” אם לא תהיה ברירה.
אמנם זאת יש לדעת: גם כאשר מתעורר צורך להילחם ברשעים” ואנו אכן עושים זאת – אין המידות הדרושות לשם כך מהותיות לנו” אלא הן רק כעין מעטה חיצוני” שאנחנו לובשים אותו לצורך העניין. כי מידות רעות” כלוחמנות ואכזריוּת – אינן בנמצא אצלנו.
וזאת היתה אחת הסיבות שגרמה ליצחק אבינו לחשוב” שאולי לא יעקב הוא הבן שמתאים לקבל את הברכות” אלא דווקא עשו. וכך מסביר הרב קוק (“מדבר שור”” עמ’ רסה-ער) את מחשבתו של יצחק: שלפעמים “צריך גם כן לכַלות את הרעים על ידי חרב ומלחמה” שלא יתקוממו נגד חפץ ה’. … והנה יעקב” בהיותו יושב אוהלים” ודבק תמיד במידת האמת והחסד – הנה אין בסגולתו” ” כך חשב יצחק ” “לחגור חרב ולהשתמש במידת האכזריות והניצחון (= ההתגברות על היריב) בָּמקום הדרוש”. אם כן” חשב יצחק” איך תצא מיעקב האומה הנבחרת שעתידה לצאת מזרעי? הרי האומה הזו בודאי תצטרך מדי פעם לאחוז בחרב ולהילחם” כדי להביא לתיקון העולם! אין זאת אלא שדווקא עשו” שהוא “איש יודע ציד”” שזה דבר “המורה על תכונתו להתגבר על החיות הטורפות ולהכניען”” תכונה שנחוצה מאד להתמודדות עם אנשים כאלה הדומים לאותן חיות טורפות – הוא הוא אותו הבן שממנו תצא האומה הנבחרת!
כך חשב יצחק.
אבל רצון ה’ היה” שדווקא מיעקב תצא האומה הנבחרת” כי הוא באמת הבן הראוי לכך. וה’ גם רצה שהמידות הרעות” “העשוויוֹת”” לא תימצאנה ביעקב כלל” כי הימצאותן באדם היא מום בנפשו. אבל מפני שלפעמים יש בכל זאת צורך להשתמש במידות הללו – הן אמנם תהיינה ביעקב” אבל רק כ”כח זר” חוץ לנפשו”: כמין לבוש שהוא לובש על נפשו בשעת הצורך” כביכול” ומסירו מעל הנפש כאשר אותו צורך נגמר.
בעולמנו” בינתיים” יש ויעקב נאלץ לפעמים “ללבוש את בגדי עשו”” ואף להילחם. בלי אלה” לא תוכל האומה הישראלית לעמוד כנגד הקמים עליה. אבל דווקא מתוך כך ניתן יהיה להגיע לבסוף למצב האידיאלי” השלם” של “וכתתו חרבותם לאתים” (ישעיהו ב” ד).
