מעֵז יצא מתוק / מפגשים עם לבו של הטבע

לגעת בטבע

המאורעות בפרשיות האחרונות מסתבכים ואני קורא ותמה. רבקה שלחה את יעקב להביא שני גדיי עיזים ולהתחפש לעשיו. יהודה שלח גדי לתמר” גדי שלא מצא את הכתובת. האחים הטבילו את כתונת יוסף בדם שעיר עיזים” שעיר שהסעיר את המשפחה. בעוד ראשי טרוד בשאלות הפתוחות” צץ מולי גדי עיזים ואומר: אל תשכח” גם אני בתמונה!
שעירים מרקדים
אין ספק שהשחקן הנוסף בתמונה מוסיף קסם מיוחד. גדיים הם אנרגטיים” רעננים וסקרנים. האמת” שהשובבות לא פסחה גם על העיזים הבוגרות. שעירים הם פורצי גדר מיומנים” ואם פלדה עשויה הגדר” הם יטפסו מעליה.
קלילות זו שוברה בצידה. כשאין מחסומים והדשא של השכן ירוק” נראה שהם יגיעו אליו. כאן הזדעקה ההלכה ואסרה לגדל בהמה דקה בארץ ישראל במקום יישוב (שו”ע חו”מ תט). ידידי יהודה ארבל לא מפסיק להתפעל: ‘איך הצליחו לביית את הפראית הזאת?’
חוק העז השחורה
העז היא קטנה אך פעולותיה ניכרות מהחלל. תמונת לווין מראה בבירור חלק מגבולות ישראל גם בלי מפה. הארץ שמחה ששבנו אליה ופורחת בירוק לקראתנו כנבואת יחזקאל ‘אַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא’ סיבה רוחנית זו העומדת מאחורי הפריחה” מתלבשת בסיבות גשמיות הצובעות את הארץ בירוק. אחת הסיבות היא הגבלת רעִיית העיזים” אותן עיזים שהופכות את צדו השני של הגבול למדבר. בשנת תש”ך (1960 למניינם)” חוקקה הכנסת את ‘חוק העז השחורה’ במטרה לאפשר לחורש לפרוח. כן” עד כדי כך” היא מזיקה לא רצויה בכלל!
שעיר חטאת
העז היא תופעה שהיהודי לוקח עמוק ללב. על זאת כתב הרש”ר הירש בעניין הקרבנות (בראשית ט”ו): “העז היא כשמה – עזה” תקיפה וקשה! היא רכה ונכנעת רק כלפי אדוניה” אך מאיימת בקרניה על כל זר. היא מסמלת אפוא את כח ההתנגדות” את העצמאות הגברית… משום כך” העז שכיחה כקרבן חטאת” שכן חטאת מכפרת על קלות הדעת”. יצר המרידה וההתנגדות לא זר לנו בכלל” כולנו מנסים לפרוץ גבולות שנראים לנו כחוסמים את מאוויינו. לפעמים גם היצר שבתוכנו מרקד כשעיר ונוגח. האם גם את המזיק הפנימי הזה נבער לגמרי מתחומנו?
אור מתוך החושך
לפני ימים ספורים היתה המלטה בפינת החי אצלנו בבית אל” כל כך מרגש לראות זוג גדיים רכים רוקדים ורצים בזריזות. הקטנים הללו מלאי מרץ ושמחה” אך יש בהם צד של מזיק מתפתח. אני שואל” היש להם מקום בעולם” או שמא נאלץ לוותר עליהם?
הגמרא בשבת דף עֵ”ז מספרת על רבי זירא שמצא את רב יהודה מבודח ושמח” אמר לעצמו: אם אשאל אותו על כל חללי העולם הוא ישיב לי. שאל: מדוע העיזים (שצבען כהה) הולכות בראש העדר” ורק אח”כ הכבשים (הלבנים)? “אמר ליה: כברייתו של עולם” דברישא חשוכא והדר נהורא”. לראות עיזים פורצות גבולות זה מחזה שעושה חושך בעיניים” שלא לדבר על ילדים שעברו גבול… אך” רומזת הגמרא” דווקא הפריצה תצמיח אור.
הזדמנות לצמיחה
את התמונה היפה משלים הרב קוק בעולת ראיה א” קס”ה. הוא מסביר מדוע ‘שעיר עיזים אחד לחטאת’ בראש חודש” ובכלל למה המזיק הזה טהור? “מוכרח שיהיה כח מהרס ומרעיש בעוז כדי לדחוף על ידו את המצוי” להתחדש בחידוש יותר מעולה” יותר פנימי”. הכוח המסעיר הזה מאפשר לנו התרעננות רוחנית” הוא לא ייתן לנו לקפוא על השמרים.
שוברו של השעיר בצידו” עודף סערה והשתוללות זה דבר הרסני” הוא יהפוך כל חלקה טובה להר טרשים קרח או מדבר שומם. אומר הרב קוק בעין אי”ה” את העודף המחריב והופך חיים למדבר נשלח המדברה” זהו שעיר המשתלח.
עולם בלי עיזים?
הטבע מדבר בשפת הרב קוק! לאחרונה התחבטו אנשי איכות הסביבה האם החוק למיגור העז השחורה אכן הפריח או הרס. חוסר רעִייה יצר צפיפות עצומה של עשבים יבשים המזמינים שריפת ענק. בנוסף” העז מתייחדת ביכולת לגזום עצים ולאפשר צמיחה למגוון צמחים עשיר. העיזים נעלמו מהנוף” ועימם אבד המגוון. מנגנון ההרס וההתחדשות שעליו דיבר הרב קוק מעולם הרוח” מדבר עתה מעולם הצומח. החורש זקוק לעוצמה הפראית של העיזים כדי להתחדש. אך כמובן” כמו עם יצר” חייבים לשלוט במצב. בספרד לדוגמא” משלמות הרשויות לרועים כדי שיכניסו את עדריהם לחורש לרעייה מבוקרת.
כשקראתי את ההלכה בשו”ע האוסרת רעיית עיזים באזור מיושב ומתירה רעייה במדבר ובחורשות” שאלתי את עצמי” למה ההלכה התייחסה רק לבעיית הגזל הממונית. מה” לא אכפת לה מהצד האקולוגי של נזקים לחורש בארץ ישראל? היום” לאחר שעברו חמישים שנה מחקיקת החוק” ואנשי איכות הסביבה מתחילים להרהר על תוצאותיו” אני מבין עד כמה ההלכה הקדימה אותנו.
המתקת הדינים
במעשה העז של ש”י עגנון” העז השובבה פרצה את גבולות הגלות והובילה את הנער לארץ ישראל. היא תמיד פורצת את מגבלות הכבדוּת ומובילה לעתיד משוכלל. גם אירועי הפרשיות שלנו סוגרים מעגל בצמיחה: מהברכות שלקח יעקב צמחה בכורה” מיהודה ותמר צמחה מלכות בית דוד” ומעסקי המכירה הגיע יוסף למלכות והכין נחיתה רכה למשפחתו במצרים. אולי היינו מעדיפים לדלג על השלבים הלא נעימים בדרך ולחסוך את התגובות העזות שלנו” אך מעז יצא מתוק.