פרשת פינחס היא אחת הפרשיות שיש בה עסק מרובה בקורבנות ציבור. לכאורה היא אמורה הייתה להיות בספר ויקרא שבו עסקנו בקורבנות שונים בחיי האדם הפרטי. אולם ככל שעם ישראל מתקרב לארץ” הולך ומתחדד הצורך בקורבנות של ציבור” על מנת לנהל חיים חברתיים וממלכתיים.
הפרשה עוסקת בקורבנות בכל זמני האדם – ימי חול” שבתות” ראשי חודשים” שלושת הרגלים ובסוף הפרשה בקרבנות חודש תשרי – ראש השנה” יום הכיפורים” סוכות ושמיני עצרת.
אנו פותחים בהקרבת שני כבשים בימי חול ובשבתות – בעלי חיים המבטאים שגרה וטבעיות. אנו מקריבים אותם” כלומר לא נותנים לחיים היומיומיים והשבועיים להרדים אותנו. אנו מתחדשים כל העת. אולם עם הזמן צריך התחדשות גדולה יותר – בראש חודש אנו מקרבים איל ופר. לאיל יש קרן” בעל חיים שמבטא הנהגה. גם פר הוא ביטוי לכוח חיים עוצמתי. פר מלשון פ.ר.י. בעל חיים שחורש ומפרה את הקרקע. מוציא מהכוח אל הפועל את המציאות. בהמשך אנו מקריבים גם שעיר עזים לחטאת. שעיר העזים הוא תיש מקפץ שלא יודע גבולות” ולכן נאסר לגידול בארץ ישראל מפני ש’רועה בשדות אחרים’. גם את כוחות הסערה וההתפרצות אנו מקריבים ומקרבים לפני ה’.
לדברי תורה מצולמים ומשוכתבים של הרב חגי לונדין נא לשלוח הודעת וואטסאפ ל 0545753771