יהיו ענויים!

אחד מן הדברים המשמחים הוא כאשר משהו קורה בזמן. זה אמנם נראה בנאלי” אך יש בזה משהו. סוג של חיוך והארת פנים שקורה אם מיד כשהגעתי לתחנה – מגיע האוטובוס” ואם מיד כשהגעתי לבניין אחרי תפילת השבת – ממתינה לי המעלית” מעלית השבת. יש בזה חיוך קטן ותחושה של הארת פנים. וכן להיפך. אוטובוס שהפסדנו” או מעלית שמתחילה לעלות עוד לפני שנכנסנו אליה מעוררים קריאה מוגזמת ‘אלי אלי למה עזבתני.’ יש משהו בעיתוי שהופך את ההתרחשויות לבעלות משמעות עבורנו.
אם כך זה בדברים הקטנים” על אחת כמה וכמה בדברים שהם חשובים באמת. משמעותיים.
לפני פחות מחודש התחלנו לשאול גשמים. והשאילה הזו ניתנת להתפרש בשלשה ממדים משלימים זה את זה שכולם טמונים במילה שאלה.
כי אפשר לשאול – במובן של לבקש” להתפלל על” כמו שחנה מתפללת שיעשה ה’ את שאלתה” וכמו שעלי מברך אותה “יתן ה’ את שאלתך אשר שאלת מעימו”.
ואפשר לשאול – במובן של שואל ” זה הלוקח דבר על מנת להשתמש בו ואחר כך להחזירו.
ואפשר לשאול – במובן של שאלה” המצפה לתשובה כזו או אחרת.
ובכל שלושת הממדים הללו אנו שואלים גשם.
אנחנו קודם כל מתפללים” מרימים עיניים לשמים” מתחננים למים. כמה שונה התנועה הזו מכל הסובב אותנו” מהשליטה ההולכת וגוברת של האדם בכל משאבי הטבע שסביבו. אבל מים – כאן עדיין וכנראה גם לנצח – נצטרך להרים את הראש לשמים ולבקש. כמו אבותינו ואבות אבותינו.
אנחנו גם שואלים” ומבטיחים לקבל את הגשם ” את השפע” על מנת להחזיר אותו. שפע על מנת להשפיע. עם הגשם הזה שתיתן לנו ה’ אנחנו נזרע ונקצור” וניתן אוכל לבהמה” ולאדם” נקבל שפע כדי לחלוק אותו עם עוד אנשים” ננצל את השפע החומרי על מנת לפנות זמן ופנאי בנפש לעבודת ה’ ולא רק כדי להגדיל עוד ועוד את העוצמה הכלכלית. לא לחינם ההבטחה על הגשם מופיעה בצמוד לציווי על אהבת ה’.
אבל אנחנו גם שואלים – כשאלה המצפה לתשובה. והשאלה היא – האם אנו ראויים לגשם? האם נגזרנו לטובה?
יש והתשובה היא לא” ואז נגזרת בצוֹרת ח”ו” ואנו יודעים שקיבלנו תשובה לשאלה” והתשובה היא שצריך לעשות תשובה.
לפעמים התשובה היא ‘כן” אבל תבוא מחר” או בעוד שבוע או בעוד חודש’. בסוף יורד גשם” אך זה לא קורה בזמן” זה מתעכב. לעיתים צריך לנדנד קצת. להתענות. בשנה שעברה כזכור” לא ירד גשם כלל עד חנוכה” וכבר התחילו להתענות ולהתפלל. ובסוף נענינו” וירדו גשמי ברכה.
אך לעיתים התשובה היא מידית. טרם יקראו אני אענה. מיד כששואלים – נענים. וסוג תשובה כזה – כבר אמרנו – יש בו חן מיוחד” הארת פנים. כשדבר כל כך משמעותי מגיע בזמן.
כך חשתי השנה” כאשר בליל ז’ בחשוון” כשאמרנו בפעם הראשונה ‘ותן טל ומטר לברכה’ נשמעו דפיקות הגשם החזק על גג הרעפים של בית הכנסת. תשובה בזמן. פעמיים בזמן” כי הגשם המשיך גם לליל שבת- הזמן המשובח ביותר לירידת גשמים על פי הגמרא בתענית.
גשמי ברכה יורדים גם כעת” ואנו מתפללים להמשך שנה גשומה וברוכה” עם הארת פנים. שנזכה לשאול בכל הממדים וגם להיות נענים – מתוך הקריאה הזו – ‘עת יקראו בשמו יהיו ענויים” ענויים” ענויים. – כי הם רצויים!”