ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


"וקראתם דרור" - שיחה לפרשת כי תשא

הרב אלישע וישליצקי

שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט"א לפרשת השבוע
וקראתם דרור
שיחה לפרשת כי תשא

בתחילתה של פרשת כי תשא אומרת התורה:
"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם" (שמות ל, כג)
מילה מיוחדת 'מור דרור', המורכבת בעצם משתי מילים - ואין זה מקרי ולא סתמי שבתרגום אונקלוס שמסורת בידינו כי ניתן למשה מסיני מור דרור הנקרא "מירא דכיא", ועם קצת מאמץ יוצא השם 'מרדכי' (ראה חולין קלט ע"ב).
ועל המושג הזה, מור דרור, מפרש הרמב"ן: "ופירושו דרור מלשון וקראתם דרור" (ויקרא כה י).
הפסוק הזה מתייחס לשנת היובל, כאשר שבים העבדים אל בתיהם והשדות לבעליהם. אז אומרת התורה "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".
בהקשר זה מפרש רמב"ן על פי רס"ג: "שיהיה חפשי מן הזיוף והתערובת". וזה פירוש המושג דרור, כלומר הוא לשון חופש. אבל התוספת הזאת - שיהיה חופשי מן הזיוף - מלמדת שיש כאן משהו מורכב בסוגיית החופש. מוסיף הרמב"ן: "ואולי נאמר שהצריך הכתוב להיותו חפשי לומר שיוקח מן הצבי ההוא בהיותו חפשי מתהלך בין ערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, כי כאשר ילכד ויעמוד ברשות אדם לא יעשה מור כי אם מעט ואיננו מבושם".
כלומר, רק בשעה שהצבי הוא בדרור, בחופש, אזי הנוזל שיוצא ממנו מריח טוב, אבל אם הוא תחת עול הוא מעט ואינו מבושם.
איך מתיישב החלק הזה של דברי הרמב"ן עם החלק הקודם? כלומר, האם באמת לפי הסיפא הביטוי הזה של חופש של הצבי הוא בלי מגבלות, בלי אחריות, מתענג כרצונו? והרי ברישא אמר הרמב"ן בעקבות דברי הרס"ג שהוא חופשי מן הזיוף והתערובת, ויכול להיות שיש מצבים שההתהלכות תהיה חופשית אך לא תהיה חופשית מזיוף. איפה בדיוק עובר הבירור הזה?
חשבתי בהקשר הזה על דברי הגמרא במסכת ברכות (ברכות ז ע"א): "טובה מרדות אחת בלבו של אדם מכמה מלקויות". 'מרדות', מפרש רש"י - לשון הכנעה ורידוי. באופן פשוט וראשוני המושג מרד הוא כלפי חוץ. לא כל כך מצוי המושג מרד כלפי פנים. ומה פירוש המושג הכנעה?
התהליך שבו האדם מכניע את עצמו בריא יותר מהכנעה חיצונית. למה הכוונה שהאדם מכניע את עצמו? הרי דיברנו על החופש, על הצבי שהולך ועושה כרצונו ומתענג. איך מסתדר המושג חופש עם המושג הכנעה?
ניקח לדוגמא לשון הרע: כיום, במושגי העולם המודרני קיים המושג 'חופש הביטוי'; כלומר אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה ולומר מה שהוא רוצה, ולכאורה היינו מכנים זאת דרור. לצערנו, בעקבות התפתחות הטכנולוגיה, אפשר להכפיש מישהו, והדברים מתפשטים במהירות עד שאי אפשר לתקנם. ובכלל, לא פשוט להתגבר על הדיבור השלילי. יוצא אפוא ש'חופש הביטוי' מונע ממני בעצם להיות בחופש. ואמנם השאלה הגדולה בענייני שמירת הלשון היא מי אני ומי זולתי?
אומר הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (פרק י): אם כל ישראל נקראים בנים, "בנים אתם לה' אלוקיכם", משמע יש לנו אב משותף, כולנו אחים, אז איך יכול להיות שאח ידבר לשון הרע על אחיו?
אלא שבאופן שטחי, בגלל סיבות שונות וחיצוניות אני סובר שהאיש ההוא איננו אחי, אם זה בגלל העדה או בגלל הדעה השונה, או מכל סיבה אחרת. בכך אנו זונחים את מושג האחווה הפנימי, האלוקי, הנתון, שאיננו מתחיל מאתנו ומבחירתנו, זונחים את המדרגה הפנימית הזאת והולכים שבי אחרי כל מיני חלוקות חיצוניות, ושם פוגשים את המרחקים שבהם אפשר לדבר לשון הרע.
ואז יכול להיות שבצילום המצב החיים הנוכחי, כרגע, אני רוצה לדבר לשון הרע, והאיסור הזה מגביל אותי, מגביל את המודעות ואולי את הרצון שלי, אבל אם בתוך נשמתי מרגיש את הקשר לזולתי אז בעצם אינני אמור וגם לא רוצה לדבר עליו לשון הרע, אלא שזנחתי את הנקודה הפנימית והשתעבדתי לשכבה חיצונית.
אם כן, זו אולי השאלה מהו חופש, אם הוא הוא נאמנות לטבעיות, אז תלוי באיזו טבעיות מדובר...
לכן, אם אדבר לשון הרע אני מזויף ולא נאמן לעומק נשמתי, ובכך חוזרים דברי הרמב"ן הראשונים.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: