קדושה משולשת

בספר שמות אנו נפגשים בקדושה משולשת: א. יציאת מצרים. ב. מעמד הר סיני ומתן תורה. ג. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. יציאת מצרים ומתן תורה הם שני דברים המקושרים יחד באופן יסודי. רק מתוך מציאות של “אתם נצבים… לפני ד’ אלהיכם” כבני חורין” אפשר להגיע למתן תורה. אין קץ לגדולתם ולקדושתם של שני דברים אלה; לנו” לכל העולם כולו” ולדורות עולם. כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים” לא רק פסח שבועות וסוכות” אלא גם ראש השנה ויום הכיפורים שהם חגים אוניברסליים. עם כל זה” יציאת מצרים ומתן תורה הם מעשים שהיו. נכון שהם מעשים אלוקיים אדירים נשגבים ונוראים” שיש להם ערך לדורות עולם שמהם אנו” כל העולם כולו וכל שמים וארץ” חיים וקיימים” אבל יחד עם זה הם מהווים עובדות היסטוריות שאירעו במסגרת של שעות מסוימות” ותפסו פרק מסוים של זמן. בפרשתנו מתחדש דבר חדש: “ושכנתי בתוכם”.
“ושכנתי בתוכם”” היא המדרגה השלישית של “העם המשולש”. כמובן” מדרגה חדשה זו אינה מנותקת” חס ושלום” משתי קודמותיה” אלא היא מהווה גילוי חדש בתור המשך חיוני של דבר אלוקים חיים ומלך עולם. מתוך יציאת מצרים ו”אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו” מתגלה התחברות אלוקית: “ושכנתי בתוכם”. יהושע מבטא גם הוא עניין זה בדבריו: “אל חי בקרבכם” . “חיי עולם נטע בתוכנו”. רבונו של עולם שוכן בתוך נשמת האומה” בתוך כל כלל ישראל” בתוך כללות “עמך בית ישראל”” ומתוך כך בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. לעומת שני הדברים הראשונים (שבשלישיה נוראת-הוד הזאת) שהם מעשים שהיו” הדבר השלישי אינו מעשה שהיה אלא עובדה נצחית הקיימת לעולמי עולמים. “ושכנתי בתוכם” – זה אנחנו. זה הזיהוי של קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא. הלימוד הזה הוא החידוש של פרשתנו. יש סידורים שבהם מודפסות תפילות שנאמרות לפני קיום מצוה: “לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה” על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל”. עניין זה אינו פשוט כל כך” אלא עמוק ונשגב מאוד” וממנו מתברר הערך האמיתי של “תורה ומצוות”. קודשא בריך הוא אורייתא וישראל – חד הוא: יש ללמוד דבר זה ולחיות אותו. “ושכנתי בתוכם” אינו מעשה שהיה” אלא מעשה שהיה – הווה – ויהיה” ונמשך גם עכשיו ברגע זה. זאת שייכות ודבקות נצחית. “ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזֹב את עמי” לעולם!