הרב שלמה אבינר
כדי להחליט נכונה בעניינים מדיניים של שלמות הארץ” חייבים לקרוא נכונה את מפת המציאות. אך לשם כך דרושה פרספקטיבה רחבה. כל המסתכל על מאורעות ימינו” כאדם המצמיד אפו לציור אימפרסיוניסטי” שהוא צירוף של נקודות” נקודות אור וחושך – יצא מטורף ומבולבל” כאותו משל של הזיקית שנשתגעה כשהתהלכה על בד משובץ.
אדם ראה בחנות ספרים ספר מדעי” שתמונת השער היתה משבצות-משבצות” שחורות ולבנות” צמודות לכאורה באופן אקראי. כאשר צעד אחורנית והסתכל ממרחק מסוים” ראה שהן יוצרות פרצוף של אדם. כאשר התרחק יותר” ראה שאלה פני אלברט איינשטיין” הגאון היהודי הנודע. פרספקטיבה.
אף אנו חייבים לאזור כוח ולקרוא היטב את הכתב המטושטש של המאורעות” כדי לחשוף את ה”איינשטיין” שבהם.
לא בכדי מלמדת אותנו המשנה הראשונה בתלמוד הירושלמי שגאולת ישראל מופיעה קמעה-קמעה ודומה לעלות השחר. בתוך החושך הנורא” מין אורה חיוורת נלחמת בחושך” והיא הולכת ומתנוצצת יותר ויותר וכל האופק מתלהט” עד אשר השמש יוצאת בגבורתה. בין שחר הליל לבין השמש העולה יש זמן ביניים” שבו אור וחושך משמשים בערבוביה. רק אם נתבונן בפרספקטיבה של דורות” נוכל להבחין במהלך היסטורי ענק” הסוחף את האומה הישראלית: בניין הארץ” שיבת ציון והקמת המדינה. מדינות התמוטטו ומן האודים העשנים שלהן צמחה מדינת ישראל. כעת כבר נוכל לכנות מהלך אדיר זה בשמו המפורש: ריבונו של עולם החל לעשות ישועה לעמו. כל מי שיש לו עיניים – יראה עין בעין בשוב ד’ ציון.
ודאי” תהליך זה ארוך וממושך” זרוע קשיים וסיבוכים. אך תמיד ידענו שארץ ישראל נקנית בייסורים. גם בזה אל לנו לאבד את הפרספקטיבה. מי שעובר שעות טראגיות” הן נדמות לו כהר גבוה ומאיים” אך המביט על כדור הארץ כולו במבט אחד” רואה גם את ההרים הגבוהים ביותר כבליטות שעל גבי התפוז ואף פחות מזה. כל המשברים וכל הנסיגות אינם אלא רעידות קלות – רעידות טבעיות וצפויות מראש – במהלך הענקי של גאולת האומה הדומה לתהליך הנשימה” הכולל בין השאר גם התרוקנות הריאות מאוויר.
יש לחדול לחלום” ולהבין שאין פתרון מיידי. לא שלום-עכשיו ולא מלחמה-עכשיו. לא הר הבית-עכשיו ולא טרנספר-עכשיו.
לעומת זאת יש תהליכים” שבהם כל שלב מכין את השלב שלאחריו והשלבים המאוחרים יאירו מצבים ויתנו פתרונות לבעיות שלא יכלו להיפתר בשלבים הקודמים. ובינתיים יש להחזיק מעמד. גם בגאולתנו הראשונה ממצרים” עם הולדת האומה” הגיב העם תחילה בחוסר סבלנות “לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה”. אף עכשיו” עלינו לדעת” שריבונו של עולם לא הבטיח לנו ארץ על מגש של כסף” ולא יהודה ושומרון והגולן על מגש של זהב. יש בהחלט אי-נעימויות וצללים” אך אל לנו להיחלש ולהתרגש מפניהם. כבר היו מצבים קשים יותר בהיסטוריה הארוכה שלנו ועמדנו בהם בעזרת גואל ישראל” וגם עכשיו נעמוד.
בגלותנו הקשה הרבינו לחלום: חלמנו על גאולה סוגה בשושנים. ואמנם” לולא חלומות אלה היינו אבודים. אך עתה הקיץ הקץ וגם אנו חייבים להקיץ ולחדול לחלום.
חולמים יהודים דתיים סוברים” שאנו נשב בחיבוק ידיים וד’ יילחם לנו. מנגד עולים מדינאים ומרמים את עצמם ואת האומה” שעל ידי מסירת חלקי ארצנו לאויבינו נשיג את הביטחון המיוחל” וממאנים לראות שאדרבה זאת סכנתנו ורדיפתנו” חס וחלילה” חרפתנו ודראוננו. זהו חסרון דעת וחסרון אמונה גם יחד.
לפני קום המדינה היו פורעים ורוצחים ובכל זאת לא התקפלנו. היתה קדחת במושבות” בארות מזוהמים בירושלים – ולא התקפלנו. אחרי קום המדינה פגעו בנו פידאיון – ולא התקפלנו. הופגזנו בעין גב ותל קציר – ולא התקפלנו. האם עכשיו נתקפל? מי נתן לנו רשות?
הארץ הזאת אינה רכוש פרטי של איזו ממשלה. היא רכושו של כלל ישראל בכל רוחב הארץ ובכל הדורות. מה נשיב לדורות שקדמונו” אשר מסרו נפשם על הארץ? ומה נשיב לדורות שיבואו אחרינו” כאשר ישפטו אותנו על מסירת חלקי ארצנו לאויב מסיבות של נוחות?
לא כן. אנו עם חזק ואמיץ. “ישראל – עזים שבאומות”. “ד’ עוז לעמו יתן” – נתן וייתן עוד. אנו עם מאמין” היודע להאמין. “מי שמע כזאת. מי ראה כאלה. היוחל ארץ ביום אחד” אם ייוולד גוי פעם אחת”” אומר ישעיהו הנביא בסוף ספרו.
“כי חלה גם ילדה ציון את בניה”. אנו נחזיק מעמד גם בחבלי הלידה: “האני אשביר ולא אוליד” אמר ד'” אם אני המוליד ועצרתי” אמר אלוקיך”. אנו נמשיך ואיש לא יוכל לגלגל את ההיסטוריה לאחור. נדע כי גואל חזק בתוכנו” נוסיף אומץ וגבורה” שכל ודעת” ומן השמים יסייעונו.
