כְּלִי מָלֵא מַחֲזִיק

אמרו חז”ל: “בוא וראה שלא כמדת הקב”ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם – כלי ריקן מחזיק” מלא אינו מחזיק. אבל הקב”ה אינו כן! מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר: (שמות טו” כו) “וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע”” אם שמוע – תשמע” ואם לאו” לא תשמע!” .
לרב קוק יש הסבר מופלא על גמרא זו . הוא מבאר כי יש הבדל גדול בין המציאות הגשמית למציאות הרוחנית. כדי שדבר חדש יופיע בעולם הגשמי” צריך שיהיה לו מקום פנוי שבו יוכל להופיע” ולכן הצורה הקדומה מתבטלת מפני הצורה החדשה. למשל” כדי למזוג מים לכוס” צריך שהכוס תהיה ריקה” אחרת המים יגלשו החוצה. המים שממלאים את הכוס מבטלים את הריקנות שקדמה לה. על מנת לבנות בניין חדש” צריך המגרש להיות ריק מהבית הישן . זהו חוק כולל המקיף את העולם הגשמי הנקרא ‘העדר קודם להוי-ה’. בעניין האחיזה בארץ אמרה התורה ראשית “וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ”” ורק אז “וִישַׁבְתֶּם בָּהּ” . גם בעולם החי – צורת התולעת מתבטלת ביצירת הגולם” וצורת הגולם מתבטלת ביצירת הפרפר. הקומות הקודמות אינן ממשיכות עם הקומה שנוצרה אלא נעלמות.
המציאות הרוחנית איננה בנויה כך. קומה חדשה שמופיעה איננה מבטלת את הצורה הקודמת. ככל שהמציאות הרוחנית מתחזקת בקומה הנוכחית” מתפשט האור יותר וצורה חדשה יוצאת אל הפועל. למשל” ע”י מה שישתדל האדם להשכיל בכל מה שבכוחו” יושפע עליו שפע דעת בחסדי ה'” יותר מכפי כוחו. “אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר: “יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה” ….. “וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה ” . כך גם אין מלמדים מעשה מרכבה אלא לחכם ומבין מדעתו . רק לאחר שהאדם בנה את הקומה הראשונה” מילא כרסו ש”ס ופוסקים” ישתה יינה של פנימיות התורה” אך לימוד זה איננו מבטל את מה שלמד. וכן “תורה מביאה לידי זהירות” זהירות מביאה לידי זריזות” זריזות לידי נקיות וכו’.” כך גם בעניין הנבואה” “אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר”.
ההשגות הרמות” לא יוכל האדם לזכות להן אלא רק אחרי שישלים חוק השמיעה במה שתלוי בידו ובכוחו. וזהו” “אִם שָׁמוֹעַ”” במה שברשותך – “תִּשְׁמַע” ג”כ במה שהוא למעלה מיכולתך” ואם לאו לא תשמע.
אפשר לקחת את הבדלי החוקיות במציאויות החומרית והרוחנית” ולהשתמש בהם לצורך חקירה מהותית ביותר – לגבי צורת המנהיג” האם היא חומרית או רוחנית? הרי אנו רואים שגם אצל אומות העולם יש לכל אומה מנהיגים משלה. לכאורה ניתן לומר שלהנהיג אומה זהו עניין גשמי” והמנהיג אחראי על תפקודה החומרי של האומה” לשפר את כלכלתה” לשמור על ביטחונה” ולדאוג לנוחות ולרווחת הפרטים. אדם המתמודד במערכת כזאת” שלרוב הוא נכנס לתפקידי הנהגה משיקולי כבוד ומשכורת הרי הוא בבחינת ‘כלי ריקן מחזיק’. לפי זה” ככל שיהיה לוחמני ודורסני מול יריביו הפוליטיים” יביישם ויחשוף את קלונם בערוצי המדיה ובשאר זירות קרבות האגרוף הפוליטיים” יוסיף מדרגות במנהיגותו. רק ריקנותו המוסרית היא שתביא את עילוי מעמדו וקידמה לאומתו ותבטיח את התמדת מלכותו.
אולם כשאנו מתבוננים בהדרכת התורה” ברור כשמש כי עניין המנהיגות באומה הישראלית שייך למערכת הרוחנית-ערכית. לגבינו מתקיים דווקא הכלל ההפוך ש’כלי מלא מחזיק'” וככל שיתמלא המנהיג במידות טובות” וראש לכולן הענווה” יעסוק בתורה ויראה עצמו כשליח להופעת רצון ה'” יוסיף חכמה ועצות מרחוק להנהגתו” תתארך מלכותו. המלך אמור להיות גילוי של מידת המלכות הרוחנית בארץ” ההא אחרונה משם ה-ו-י-ה. עסקי המנהיג אפילו בעניינים הגשמיים של צורכי האומה” אינם מנותקים מהשליחות האלוקית של האומה הישראלית. הבסיס החומרי” הכלכלי והביטחוני” נועד לאפשר לעם ישראל להוציא את כוחותיו וכישרונותיו הרוחניים אל הפועל.
אל לו למי שחפץ להיות ממנהיגי האומה” ללמוד מדרכי הגויים” ומההתנהלות הירודה במערכות הבחירות שלהם המלאות מידות מקולקלות. מנהיגי האומה חייבים לקחת אחריות” שכן ההתנהלות ביניהם מתוקשרת ומשפיעה רבות ע”י דוגמה אישית בהתנהלות בין איש לרעהו. ממידות והנהגות שאינן מתוקנות” כל האוויר הלאומי נעשה עכור. קומה חדשה יכולה להיבנות” רק מתוך בניין מוסרי ומתודעת השליחות האלוקית המוטלת על ההנהגה. יותר מכל חייבים שליחי ציבור אלו להיות גורמים מאחדים בין חלקי האומה ולהרבות באהבת ישראל. “אִם שָׁמוֹעַ” – בדרך ארץ ובהנהגה ישרה” “תִּשְׁמַע” תזכה לקומות הנהגה עליונות. ‘כלי מלא מחזיק” כלי ריקן איננו מחזיק’.
כותב הרב קוק: “הדלדול שנתדלדלה עכשיו המחשבה הלאומית בישראל” עד שאנו רואים שכמה מהנדבקים בה מתמלאים פגמים רוחניים” דעות רעות ומדות גסות” וכמה שהם בעלי דעות ומדות נשחתות נמשכים אליה” בא לנו מפני הירידה שירדה התכונה של יראת ד'” שהיא יסוד חייהם של ישראל. בנקודה הרוחנית של יראת ד’ הטהורה” הנותנת חיים ומגמה להה-ו-י-ה ומטרות כבירות ונכונות לחיי הכלל והפרט” כלולה ג”כ המחשבה הלאומית לכל פרטיה. יראת ד’ ודעת ד'” בינת העולם והחיים” בתכונה אצילית וטהורה” שאינה סופגת בקרבה את הזוהמא של ערלת הלב וטומאת יצרי האדם הרעים” מיוסדות הן כולן בכלי הברכה” המחשבה הלאומית של ישראל” והם מקופלים ביראת ד’ הטהורה” הפשוטה והמאירה” שהיא צריכה” דווקא מפני פשטותה וטבעיותה” פיתוח ושמירה” שלא תזדהם ולא תחשך מפני חשכת חיי החומר העכורים והגסים. בשפלות הידיים של הלימוד והחינוך של העלאת המחשבה של יראת ד'” נפלה. הציור הלבי שלה נאפל. הדעות המקושרות עמה נתטשטשו” וממילא נפלה עוד ביותר ירידה הכלי שלה המחשבה הלאומית” עד שלבשה בגדים צואים. והיא מחכה למצרף ומטהר” שיעטה כבוד ואור.”