ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


עובדות ופרשנויות בנישואין (א')

אסתר אברהמי

אחד המכשולים הגדולים בתקשורת בינאישית בכלל ובנישואין בפרט, הוא הבלבול בין עובדות ופרשנויות. עובדות הן אובייקטיביות. אבל המתבונן בעובדות, מפרש אותן באופן סובייקטיבי, מתוך עולמו הפנימי, על סמך ניסיון החיים שחווה . לדוגמא: מי שגדל בבית ששידרו שם תמיד ש"מי שעושה מעשה טוב, יש לו אינטרס אישי וצריך להיזהר ממנו. כנראה הוא מתחנף כדי לנצל אותך". עם אמירות כאלה, המעשה הטוב, יהיה חשוד בעיניו וייראה שלילי.
כמעט כל עובדה מתַבּלים בפרשנות חיובית או שלילית. התוצאה: הטעם שיש לנו בפה. מאחורי כל עובדה, גם אם היא חד משמעית, תהיה פרשנות פסיכולוגית, מתוך מבנה האישיות, ו/או סוציולוגית, לפי מבנה ונורמות חברתיות. יוצא שהפרשנות עצמה, היא כעין ניסיון לאכוף אינטרס או השקפת עולם, דרך הפרשנות. כאשר מישהו חושב שהוא "יודע" את מה שהשני חווה ומתקשר לפי הבנתו הסובייקטיבית, ישנו פער בין הפרשנות לבין מה שהשני התכוון. נוצרת תחושה "שהוא חי בסרט". כך קורה גם בין בני זוג. פרשנות העובדות, היא לפי הסרט שיש בראש וקיים ביטחון שאכן זה כך ולא ייתכן אחרת.
הפרשנות משפיעה על מערכות יחסים בינאישיות בכלל, ובזוגיות ההשפעה משמעותית במיוחד, מפני שהקשר הזוגי הוא בעיקרו קשר רגשי אינטימי. לכן כל פרשנות שלילית, עלולה לגרום לרגשות שליליים קשים.
מי שגדל באווירה של אמון בבני אדם ובגישה חיובית, יקבל בדרך כלל את עובדת המעשה הטוב באופן חיובי. מי שהאמון שלו נפגע כתוצאה מבגידה, רמאות וכד', יתקשה להאמין לבן הזוג. רצון ו/או מעשה טוב, יתפרש כרצון אנוכי על חשבונו וכנראה גם נגדו. בן הזוג יצטרך כל הזמן להוכיח את נאמנותו לפי הפרשנות הסובייקטיבית וכך יחיו בחוסר אמון.
חשוב לדעת, שאין אפשרות לפרש את הזולת ולהחליט למה התכוון, כל עוד לא מבררים אם הפרשנות תואמת את הכוונה. לאור זאת חשובה המודעות של כל אחד לנטייתו הפרשנית, מתוך עולמו הפנימי ורק כך יוכלו להעמיד דברים על דיוקם וירגישו אחדות ושלמות.
----------
פנינה חוותה בילדותה מוות פתאומי של אביה. אמה הסתירה מהילדים את רגשותיה הכואבים ובבית לא דיברו על כך. בתיכון חוותה בגידה מחברתה הטובה ביותר, כך שגם היא נעלמה מחייה. כשנישאה לאבי, חלמה על זוגיות מפנקת והוא היה צריך להוכיח לה את אהבתו ע"י שיעניק לה, ללא הדדיות מצידה. כשאבי ביקש או התלונן שהוא אינו מקבל ממנה יחס רגשי אוהב, היא פירשה אותו כאדם אנוכי שרואה רק את עצמו ולא מוכן להעניק לה באמת. פנינה חששה לבטא רגשות אהבה, כי לא האמינה שהוא באמת אוהב אותה ושמא ייעלם גם הוא מחייה. היא פחדה להיפגע שוב. כשאבי קנה לה תכשיט ליום הולדתה, היא אמרה שהוא מנסה לקנות אותה בדרך זו. כשהוא ביקש שהיא תהיה שותפה באחריות כלכלית, היא טענה שהוא מחפש להרוויח ממנה ולנצל אותה. כאשר אבי בחר לעשות מעשה על-פי שיקול דעתו, מבלי לומר לה, היא פירשה אותו כמסתיר ממנה וקובע לה עובדות וזאת הוכחה שאי אפשר לסמוך עליו. התנצלויותיו ובקשת סליחה על שעשה על דעת עצמו, התפרשו כהוכחה שהוא ממש לא בסדר.
אבי הרגיש שאין לו חיי זוגיות והוא מותש ומתוסכל מהניסיונות להוכיח לה את אהבתו. כשהוא הבין שאין סיכוי שמעשיו יתפרשו כראוי, פנה אלי לייעוץ.
מכיוון שאבי יזם את הייעוץ, פנינה חשדה שאני מצדדת בדעותיו של אבי והתקשתה להאמין בי. בכל פעם שהראיתי לה אפשרויות לפרשנויות נוספות בנושא מסוים, היא האשימה שאני לא מקבלת אותה ולא מאמינה לה שהדברים הם כפי שהיא רואה אותם.
אט אט, אפשרה לי להיכנס לעולמה הרגשי. הנגיעה במות אביה ובבגידה של חברתה הטובה ביותר, פרצה את סכר הדמעות במשך מספר פגישות. ה"ילדה הקטנה " הפגועה, צפה ועלתה וקיבלה בפגישות את היחס שהייתה זקוקה לו כל כך. עתה הבינה שציפתה מאבי להיות אבא מפנק ואוהב שמוכיח את נאמנותו לה. משהבין אבי את שורש הקשיים, התמלא חמלה כלפיה ונעשה סבלני לחוסר ההדדיות, עד שפנינה תהיה מסוגלת להגיע ל"בגרות" ומחויבות הדדית.
בינתיים נוצרה הבנה הדדית שחיברה אותם, כשותפים לתמיכה במסע נאמנות, לקראת פרשנויות העובדות כפי שאבי באמת מתכוון.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: