ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


המטרה העליונה בנישואין

אסתר אברהמי


שאלה
שלום לך, שמי אורית. קראתי את מה שכתבת בשבוע שעבר על האמצעים והמטרה בנישואין. כתבת שבני הזוג רבים ושוכחים שהמטרה היא אהבת אמת. אני באמת מאלה שחושבת, מתוך ניסיון של שנות נישואין שזו נאיביות להגיע לאהבת אמת. אנחנו כל כך שונים ואין מצב בלי לריב. נכון שכשנישאנו, היינו בטוחים שנחיה באהבה. היינו אז בעננים וחשבנו שכל מה שנחלום יקרה. התאכזבנו ואנחנו חיים חיי יום יום טכניים. חוששים מהמריבה הבאה, לכן גם מתרחקים ומרגישים שחיי האהבה גם מתרחקים מאיתנו. אפשר לומר שהמאמר שלך במידה מסוימת הרגיז אותי, כי הוא נראה לי לא ריאלי. ואם כבר את כותבת, לפחות תסבירי איך חיים חיי אהבה באמת.
תשובה
שלום לך אורית. מדבריך אני מבינה שתגובתך זו, היא תוצאת המצב הזוגי שלכם שיש מריבות, ריחוק ואכזבות מחלומות על אהבה. חשוב לי לציין שתיתכן אהבה גם תוך כדי הקונפליקטים. זוגות רבים נמצאים במצבכם והצליחו להתמודד ולהגיע לחיי אהבה. ריאלי לחיות באהבה, ונאיביות לחשוב שחיי נישואין הם מאבק מתמיד בשנאה וריחוק.
המאמר שקראת הוא תיאורטי ונועד לתת קריאת כיוון, מה באמת חשוב בחיי נישואין. המאמר גם מכוון לתשומת לב עיקרית, ליחס הזוגי ולא לאמצעים הטכניים של החיים, אע"פ שגם הם חשובים.
כדי להגיע באופן מעשי לחיי אהבת אמת, כדאי לכל אדם שרוצה לחיות חיי זוגיות, לברר מה המטרה. בייעוץ שמעתי לא פעם את השאלה:" בשביל מה לעבוד כל כך קשה בחיים בכלל ובנישואין בפרט? החיים האלה כל כך זמניים ולרוב גם לא צפויים. אז מה הערך בהם אם הם נגמרים...".
זו אכן שאלה/טענה הגיונית של בני אנוש . כבעלי אמונה, אנחנו יודעים שחיי העולם הזמני הזה, הם הכנה לחיי נצח. כבני אדם, אנו מורכבים מהגוף הזמני ומהנשמה הנצחית שהיא חלק אלוה ממעל.
ידוע המשל על החיגר והסומא:
"אמר ליה אנטונינוס לרבי (רבי יהודה הנשיא): גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאה, שמיום שפירשה ממני - הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו - הריני פורחת באוויר כציפור.
אמר ליה (רבי), אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עיניים לראות?
מה עשה ? הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד".

מהמשל הזה, ניתן להבין שהגוף לא יכול לתפקד בעולם ללא הנשמה והנשמה אינה יכולה להתבטא בעולם הזה, ללא הגוף. ומי מכוון אל המטרה? מי שהוא נצחי! והזמני מאפשר לנצחי להתבטא בעולם הזמני.
כלומר, המטרה האמיתית היא חיבור באהבה אל הנצח, אל הקב"ה. חיבור זה ייתכן ע"י מעשים שיש בהם נתינה באהבה שהם הסטאז' שמאמן אותנו לאהבת ה'.
הרמב"ם כותב בסוף ספר המדע: "היאך היא הדרך לאהבתו"
"וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד, כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני" (הלכות תשובה י', ג')
כאשר המטרה העליונה של הנישואין ברורה, נבין כי עמלינו אינו זמני ואינו לשווא. מבט כזה תוך כדי ההתמודדויות בקשיים, נותן משמעות לחיים הזמניים כחיי נצח.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: