שאלה –
בפרשת השבוע דורשים חז”ל” שזבולון יצא למסחר ויששכר עסק בתורה. האחים עשו הסכם ביניהם – בעולם הזה יששכר יקבל חלק מההכנסה הכספית של זבולון” ובעולם הבא זבולון יזכה בחלק משכרו של יששכר.
האם גם בימינו ניתן לערוך הסכם דומה” בין איש עסקים לתלמיד חכם” כך שהראשון יממן את השני” ובעולם הבא יחלוקו בשכר הרוחני?
תשובה –
כדבריך” אכן חז”ל דרשו שיששכר וזבולון עשו הסכם ביניהם” לחלוקת הממון בעוה”ז והשכר בעוה”ב.
להלן כמה עקרונות שכתבו הפוסקים ביחס להסכם זה בימינו.
א. ניתן גם בימינו לעשות הסכם כזה. אולם לא ניתן למכור את השכר על מה שכבר למד” אלא רק את השכר על מה שילמד לאחר ההסכם (רמ”א יו”ד רמו)
ב. גם לאחר ההסכם” מי שעוסק במלאכה חייב במקביל לקבוע עיתים לתורה בעצמו” ולא לסמוך רק על ההסכם.
ג. יש אומרים שלאחר ההסכם” השכר של בעל המלאכה בשמים שווה ללומד התורה (האג”מ בדעת הרמ”א)” ויש אומרים שבכל אופן תלמיד חכם מקבל יותר שכר (הנצי”ב” משיב דבר ח”ג).
ד. יש אומרים שמותר לערוך הסכם כזה רק אם הלומד אינו בעל ממון (מרן הב”י” אבקת רוכל ס”ב)
ה. רוב הפוסקים צידדו לומר שההסכם הזה ראוי וטוב לכתחילה (יביע”א ח”ז” חזו”א אגרת מט)
ו. אין צריך שטר כתוב” ומספיק הסכם בעל פה (אג”מ ח”ד סל”ז)
ז. יש אומרים שהלמדן מפסיד חלק משכרו בעולם הבא בשל ההסכם (הנצי”ב במשיב דבר ג סי”ד” וכן דעת האג”מ). ויש אומרים ששכרו כלל לא נפגע” וכן דעת רוב הפוסקים (אוה”ח שמות ל” החיד”א בראש דוד” ההפלאה בפתיחתא לכתובות” וכן דעת החזו”א ועוד).
ח. השכר שמקבל בעוה”ב העוסק במלאכה” הוא רק על החלק בתורה שהוא סייע ללמדן ללמוד. אך אינו מקבל שכר על כל תורתו של הלמדן. (אג”מ)
ט. לדעת רוב הפוסקים” ניתן לערוך הסכם עם כמה תורמים” וכל אחד יחלוק שכר בעוה”ב רק על התורה שסייע ללמוד.
והעיקר בכל זה – להרבות אור תורה בעולמנו” לעשות רצון בוראנו” והעיקר אינו קבלת שכר בזה או בבא” אלא עשיית רצון ד’ מאהבה. וסוף השכר לבוא.