ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


האמצעי והמטרה בנישואין

אסתר אברהמי

בשעה טובה ובמזל טוב, זוגות מתחתנים.
יש מי שמתחתנים מתוך חלומות גדולים ואמונה שיהיה טוב ואכן טוב להם גם עם הקשיים שהחיים מזמנים, כי בדקו שמטרותיהם מתואמות ביניהם. כאשר המטרה משותפת וברורה, ניתן להגיע להבנות ולהסכמות בהתאם למטרה.
ישנם זוגות שחולמים ומייחלים לזוגיות נפלאה, גם שמעו שיעורים בנושא ולמדו על זוגיות. הבעיה היא שהם הדביקו את החלומות על בן הזוג, מבלי לבדוק שאכן הוא באישיותו, או היא באישיותה, מבטאים את החלומות והמטרות. כך יוצא שבמבחן המציאות, כל אחד מהם התכוון למשהו אחר. כך נוצרות אכזבות, מרירות, כעס וכד'. לדוגמא: היא רוצה שבעלה יהיה אברך ויהיה שקוע כל כולו בלימוד תורה. הוא מבין כפשוטו, ולאחר החתונה רוב זמנו בישיבה. היא מתמרמרת שאינו רואה את קשייה והיא לא מקבלת תשומת לב ראויה. היא ביקורתית וכעוסה והוא לא מבין למה שהרי זה מה שביקשה. הוא עלול להאשים אותה שהיא לא באמת אישיות תורנית, אלא יותר חומרנית וכו'.
ישנם זוגות שמתחתנים עם חלומות על זוגיות רומנטית אך נכנסים די מהר לתבניות עבודה. כלומר, עסוקים בעשייה יום יומית שמתישה אותם ומזמנת קונפליקטים לרוב. הם "שוכחים" שנישאו כדי להתחבר ולאהוב ולא כדי להיות שני משרתים של עשייה שחוזרת על עצמה וממילא הם לא מגיעים לסיפוק. מכאן מתחילים הריחוק, הכעסים ואפילו השנאה רחמנא ליצלן.
במקרים כאלה ישנם שני סוגים:
האחד- נכנסים למרוץ עבודה כדי לצבור כסף שיאפשר להם לקנות בית, מכונית, חפצים וכד'. תוך כדי נולדים ילדים שצריך לטפל בהם ולפעמים באופן טכני, כי אין זמן להיות הורים נוכחים, כיוון שצריך לספק לילדים אוכל, בגדים, חוגים וכד' ולשם כך צריך עוד כסף... לאחר שנים, כאשר השיגו את שאיפותיהם החומריות, הם מוצאים את עצמם נטולי קשר זוגי אוהב ואינם מוצאים טעם בשהות משותפת. בשלב הזה, יש שתי אפשרויות: יש רכוש רב שאפשר להתחלק ולהיפרד, או שמכיוון שיש רכוש רב, לא כדאי להתגרש ונשארים גרושי-לב עם כל רכושם החומרי שצברו. החוסר הרגשי והבדידות הזוגית מעיקים. לכן או שיוצאים ומבלים ב"שמחה" חיצונית ומעושה והבית הוא אכסניה בלבד, או שנמקים רגשית וחסרי חיות ושמחה.
השני - בני הזוג מסורים מאוד למה שנעשה בבית וכתוצאה מכך, נוצרות דרישות לעזרה טכנית ופיזית, כדי שהבית יהיה נקי ומסודר. כל אחד מהם מרגיש שלגיטימי לדרוש שהרי הכרחי לשטוף ריצפה, כלים, לכבס, ולהבדיל לטפל בילדים, להסיע לחוגים, להכין ארוחות וכד'. הדרישות מעיקות, כי לכל אחד מבני הזוג ישנו סדר עדיפות וחשיבות שונה. מתחילים מאבקי כוחות מי צודק, והבית הופך לזירת קרב כדי ...לאהוב.
במצב כזה הגיעו, מלכה וחנוך. שניהם בעלי משרות מכובדות. המריבות שהועלו בחדר היו על : "אתה תמיד מתחיל שטיפה ולא מסיים ומשאיר את הדלי והמגב באמצע הבית במקום להחזיר למקום. אתה יודע שזה מרגיז אותי ...אתה עושה זאת בכוונה...". או: "אני מנקה את הבית בדרך שלי. אבל את רוצה רק כפי שנראה לך ואת לא תחליטי עלי..."
"בענייני הבית אני מחליטה ואתה לא תשבור אותי..."
"הבית הוא גם שלי ולא אתן לך לשבור את האגו שלי.."
השומע מן הצד יאמר שהם רבים על ניקיון הבית. מבחינתם נראה שניקיון הבית הוא המטרה והם המשרתים את המטרה הזאת. אך באמת , מתחת לפני השטח, הם מצויים במאבק אישי, מי צודק, יודע יותר, חכם, מוצלח וכד'.
בחדר אנחנו עוצרים את הסחרור הזה שהם מצויים בו ומתמקדים במטרת נישואיהם. יש שמגלים ששכחו שמטרת נישואיהם הייתה אהבה, חיבה ורומנטיקה. עסוקים כל כך בטרדות היום יום, עד שלעיתים מגיעים למסקנה שזו נאיביות להאמין שבאמת אפשר לחיות באהבת אמת במהלך הנישואין.
הבירור המחודש מאפשר לבני הזוג, לבחור ולקחת אחריות על חייהם, להאמין בברכת "שמח תשמח רעים אהובים" שנאמרה מתחת לחופתם ועובדים על האפשרויות, ליצור אהבת אמת מתוך יציבות, שתהא שזורה במהלך חיי היום יום.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: