ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


על תרגום השבעים (ספר התודעה, טבת)

-----

אותו יום שגמרו כל שבעים ושנים הזקנים לתרגם את התורה ליוונית, היה קשה יום זה לישראל מאוד. ואם כי שהכול ראו באותו היום גם את מעשה ה' כי נורא הוא, את כל אשר הוא עשה עם עמו ועם חכמיו ששומר את כל צעדיהם מלכד, והיה הדבר הזה לפלא בעיני הגויים וחכמיהם, אע"פ כן היה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. וכך היא לשון החכמים במגילת תענית על אותו המאורע:
"שמונה בטבת נכתבה התורה יוונית והחושך בא לעולם שלושה ימים". משל למה הדבר דומה? לארי שניצוד וכלאוהו בסוגר. קודם שנכלא היו הכול יראים מפניו ובורחים, עכשיו הכול באים ומציצים בו ואומרים היכן גבורתו של זה? כך התורה, כל זמן שהיא נתונה ביד ישראל ומתפרשת ע"י חכמיו בלשונה, לשון הקודש, הכול חרדים מפניה ומתייראים להטיל בה דופי. אפילו בן נכר שחשקה נפשו בתורה, אף הוא לא היה לו מגע עם התורה עד שנכנס תחילה תחת כנפי השכינה ומדבר בלשון הקודש ומבין טעמי תורה. כיוון שכלאו את התורה בתרגום יווני כאילו ניטלה יראתה ממנה. וכל הרוצה, בא ומציץ בה, וכל הרוצה לפגום, בא ופוגם. ולפיכך דימו החכמים מאורע יום זה ליום שנעשה בו העגל, שכשם שהעגל לא היה בו ממש ועובדיו חשבוהו לממש, כך אין בתרגום ממָמָשה של תורה, אף על פי כן כל הגויים שרואים אותו מדמים בנפשם שכבר יודעים את התורה ואומרים על התרגום - זאת התורה, והרי כבר ידענוה. וזה שאמרו חכמים "והחושך בא לעולם שלושה ימים", אפשר שרמזו בכך, שעם חשכת היום הזה, יום ח' טבת, כבר נתמלאו שלושה ימים של חשכה שבאים רצופים בחודש זה, והם שמיני תשיעי ועשירי בטבת.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: