ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


מוֹנוֹלוֹג שֶׁל אָסִיר

הרב זיו רוה


החיים מלאי התמודדויות בכל מקרה במקום לקטר או לרחם על עצמי אני בוחר להיות בשמחה. ולא שמחה סתמית של הבל, אלא שמחה יציבה הבאה מבניין רוחני. זה הכלל, אדם לא בוחר את ההתמודדויות שלו, אך בידיים שלו לבחור כיצד להגיב אליהן.
כל מי שהכרתי ושיקע את ימיו בעצבות, גם אם היו לו את הסיבות הכי טובות להצטער, בסופו של דבר הוא זה שבחר להישאר בעצבות לאורך זמן. אדם איננו שליט על התגובה הראשונית לאירוע מצער, הנפש מגיבה למצב עגום באופן טבעי תחילה. אך על השלבים הבאים יש לאדם שליטה, אם באמת ירצה הוא יכול לצאת מכל מצב מורכב, ולבנות את עצמו עם חוסן חדש. מה שבטוח, מהישארות במקום הנמוך של העצבות, שום דבר טוב לא יצא לו, רק כאב לב וחוסר חיות.
ככל שאדם רוחני יותר, הוא צריך להיות פועל ולא נפעל. בניגוד למה שרוב העולם חושב, אדם יכול להשפיע על עולמו הרגשי ומצב רוחו, ולא שיהיה ליבו נסחב לאן שיוליכוהו החיים. רגשות טבעיים שאינם רצויים, שנולדים כתגובה למה שקורה, אפשר לרומם או לסלק בעבודה פנימית. אם יתאמץ, ביכולתו של האדם לשאוב כוחות של התחדשות מהמקום הכי פנימי של הנפש, מהאמונה בה' יתברך. כל מה שעובר על האדם, הוא חלק מתכנית אלוקית ולטובתו. ההשגחה מתנהלת באופן מאוד מדויק. אפילו אם רק את הנקודה הזאת יפנים, יעלה ויצמח גם מהמקום הכי מדוכדך. אין טעם שהנפש תיאבק בחוסר השלמה עם העבר, תתרעם על גורלה, ותשקע בתסכול ואכזבה. מה שקרה בעבר ומה שאיננו בר שינוי ע"י בחירתו של האדם, יקבל בגזרתו ית', ומכאן והלאה יבנה קומה חדשה עם הפנים קדימה.
לקושי יש תפקיד חשוב מאוד - שהאדם יתגבר עליו. לפעמים צריך אמנם קרובים או חברים שיעזרו, אך אוהבים אלה אינם יכולים ללוות את האדם בכל רגע מחייו הפרטיים. הסביבה יכולה לתת תמיכה מסוימת, אולם האדם חייב ללמוד להרים את עצמו בעצמו ולעמוד על רגליו איתן. אך לפני הכול אדם חייב להאמין שהוא באמת מסוגל להתגבר. בימים קשים עליו להאמין שיום יבוא והמצב ישתפר. בתוך המיצרים עליו להאמין שיש לו שליחות אלוקית שמחכה לו, שהעולם זקוק לתרומתו. כך יעודד נפשו ויאסוף את עצמו שלב אחר שלב עד שיפרח.
עלי באופן אישי עברו הרבה דברים מורכבים, וגם עכשיו המצב מאוד לא פשוט. אני מסוגר בבית סוהר כבר שתיים עשרה שנה בגלל עלילת שווא שהעלילו עלי. אבל לא בזה העסק מתחיל. לפני זה נמכרתי לעבד, אחרי שהתגלגלתי לארץ זרה בעל כורחי. ולפני זה, אחי - דמי ובשרי, התנכלו לי, באופן הכי כואב שאפשר לדמיין. אני בא ממשפחה רמה מאוד, אבי הוא יעקב בנו של יצחק ונכדו של אברהם. נתלשתי ממקור יניקתי, מאבי מאמי ומאחי הקטן בבת אחת. הדברים שעברתי, מסוגלים לרסק נפש בריאה לרסיסים בלי יכולת תקומה. הרבה פעמים יכולתי לוותר לעצמי. היו לי הרבה מצבים שבהם נלחמתי עם עצמי שלא להישבר. יכולתי לכעוס על כל העולם, ולהאשים במצבי את האנשים שהיו הכי קרובים אלי. אך מעולם לא מצאתי שום טעם לכלות את כוחותי ברגשות קשים שכאלה, לערער את ביטחוני בידיים. מראש ויתרתי על הצלילה למצולות היגון ברחמים עצמיים בלי תכלית. העבודה הפנימית שאני עסוק בה יום יום, לעבד את המאורעות ממקום של אמונה וביטחון, מצילה אותי. בידי לבחור להביט על כל מה שקרה בעין טובה, ולראות את כל הדברים כציור של השגחה מתחילתו ועד סופו. גם ללמד זכות. שטחי בעיני להאשים את בני האדם, כולנו בסופו של דבר בידיים של ה' ית', וכל העובר עלינו הוא אך ורק מאתו.
אני משתדל להתהלך בעולם מתוך אמון בטוב האלוקי שהולך ונבנה גם דרך המורכבות והסיבוך. ברור שהיה לי קל יותר, אילו הייתי יודע בוודאות כבר עכשיו, שמכל הטלטול הארוך שטולטלתי, ייצא משהו טוב. בוודאות אין ביכולתי לדעת, אבל אני בוחר להאמין בזה בכל ליבי. הגבורה היא היכולת לשמוח גם כשאתה בדרך עקלתון, ואינך יודע לאן ה' מוביל אותך. לעבוד גם אז את ה' בכל הכוח, בלי לשקוע. לעבוד אותו בדבקות אפילו בסביבה זרה שאין מי שמכיר אותו מסביבך, וכולם חושבים שאתה מוזר.
בסוף, כל פיסות חיי תשלמנה אחת את השניה לתמונה מובנת, והפאזל האלוקי יושלם לאחד. יום יבוא וחלומותי יהפכו למציאות.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: