ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


מה בין טעות באמונה לטעות בעיקרי האמונה? / הרב טל חיימוביץ

-----

מה בין טעות באמונה לטעות בעיקרי האמונה? / הרב טל חיימוביץ


בשבוע שעבר פגשנו בר' משה תיקו - אחד מגדולי הדור בזמן הרמב"ן, שסבר כי ניתן לייחס לקב"ה מושגים הנראים כהגשמה, וכן פגשנו בפסיקה של הראב"ד ובעל העיקרים, שלמרות המוזרות של דעתו, אין הרב תיקו נחשב למין או אפיקורס, כיוון שסבר כך מתוך טעות. הרמב"ם לעומת זאת, אינו מסכים לכך.
גם אפיקורס מסכן - הוא אפיקורס
כל ימיו עמל הרמב"ם על ביסוס האמונה: "יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו" . הוא זכה להכריע במלחמתו את הקראים הכופרים בתורה שבעל פה: "מי הכה הצדוקים אשר היו כגבורים בוסים? ... הלא הרב ז"ל כי היה ה' עמו" . הרמב"ם הוא גם הראשון שכתב באופן ברור ומסודר את יסודות האמונה - י"ג עיקרי האמונה. לכן אך טבעי, שדעת הרמב"ם היא, שגם מי שטועה וסובר שיש לקב"ה גוף או דמות הגוף, הריהו מין: "חמישה הם הנקראים מינים: האומר שאין שם אלוה... והאומר שיש שם ריבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה..." .
על דברי הרמב"ם הללו, התבטא ר' חיים מבריסק כי "גם אפיקורס מסכן הוא אפיקורס". כלומר לדעת הרמב"ם גם אדם שטועה ביסודות האמונה שלא מתוך כוונה רעה, יחשב כאפיקורס.

אלא שכאן מחכה לנו הפתעה!
באחת הפינות הקודמות, ראינו מצד שני כי הרמב"ם סובר במורה נבוכים שהגדרת האמונה היא כזו שגם אדם המאמין בשטות ובהזיה יכול להיחשב כמאמין!
מהו ההבדל בין שני המקרים? מדוע מי שטועה וחושב שלקב"ה יש גוף נקרא אפיקורס ומין, ומצד שני מי שטועה סתם בעניין שבאמונה לא נקרא מין אלא אדרבה, אדם מאמין?! האם אין כאן סתירה?
ר' חיים מבריסק עמל ליישב את הקושיא. הוא הסביר שיש להבדיל בין יסודות אמונה שאי אפשר לדעת אותם בלי ללמוד - שגם מי שטועה בהם לא יחשב ככופר; לבין יסודות אמונה שכל בר דעת אמור להבינם מעצמו, ובהם גם מי שטועה יחשב ככופר. אחד מיסודות האמונה שכל אדם אמור לתפוס בשכלו, הוא שאין לקב"ה גוף או דמות הגוף, ולכן הרמב"ם קורא למי שטועה בעניין זה - מין.
טועה באמונה = אוכל רעל
האברבנאל הסביר מדוע לדעת הרמב"ם גם מי שטועה בלימודו, אפילו שיש לו 'לב חם' ורצון להידבק בקב"ה, נחשב כאפיקורס או מין, אם הוא חושב שהקב"ה הוא סבא זקן היושב שם למעלה.
האברבנאל דימה זאת לאדם שאוכל רעל. אדם שאוכל משהו רעיל, גם אם הוא לא מודע לכך - ימות. ממש כך, גם אדם שטועה בענייני אמונה ומגיע מתוך כך להגשמה, עדיין נשמתו נפגעת.
הרדב"ז והדרשן המוזר
דעה זו של הרמב"ם והאברבנאל, לא היתה מקובלת על הראב"ד ובעל העיקרים שסברו שמי שטועה שלא בכוונה רעה, לא נחשב כאפיקורס. דעה זו לא התקבלה גם על דעת הרדב"ז, ויש על כך סיפור מעניין. דרשן באחד הקהילות טען בדרשה שערורייתית, כי בני ישראל חשבו שמשה רבינו הוא הקב"ה בעצמו, ומשה שידע על כך לא מיחה בהם. הקהילה שרעשה וגעשה בעקבות הדרשה, רצתה לעשות שפטים באותו דרשן, ושלחה שאלה לרדב"ז איך עליה להעניש את הדרשן. הרדב"ז הוכיח מדברי הראב"ד (שראינו בפינה הקודמת), כי למרות שהיה ראוי אותו דרשן לנידוי, אין להענישו בפועל.
דברי הרדב"ז צריכים הסבר, במיוחד לאחר טענת האברבנאל שגם הטועה מזיק לנשמתו, ואין זה שונה מאכילת רעל. אך את תשובת הרב קוק על כך, נראה בע"ה בפעם הבאה.
- רוצים עוד? להצטרפות לתכנית רבנן דאגדתא; לקבוצות לימוד; קבוצת ווצ'אפ לקבלת סרטונים יומיים, או לתגובות : 0527202633 או [email protected]


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: