הַזִּיפִים הַמַּלְשִׁינִים
מְגִלַּת דָּוִד 54
תּוֹדָה לָאֵל נִצַּלְתִּי מִנָּבָל הַכַּרְמֶלִי וְהִתְחַתַּנְתִּי עִם אֲבִיגַיִל הַנְּבִיאָה. אֲבָל אָסוּר לִי לְהַרְפּוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁכָּל בְּעָיוֹתַי נִפְתְּרוּ. הַמִּתְנַגֵּד הַגָּדוֹל שֶׁלִּי הוּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ וְהוּא וַדַּאי יַמְשִׁיךְ לִרְדֹּף אוֹתִי. אָמְנָם אֲנִי בְּמִדְבַּר זִיף” אֲבָל הוּא עָלוּל לִמְצֹא אוֹתִי בְּכָל מָקוֹם. לָכֵן שָׁלַחְתִּי מְרַגְּלִים לְכָל עֵבֶר” שֶׁיַּזְהִירוּ אוֹתִי אִם הוּא יִתְקָרֵב.
הִנֵּה חָזְרוּ מְרַגְּלִים וְהוֹדִיעוּ:
– שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ מַגִּיעַ עִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים חַיָּלִים. הוּא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק הֵיכָן אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים “בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן”.
– אֵיךְ נוֹדַע לוֹ הַדָּבָר?
– תּוֹשָׁבֵי זִיף סִפְּרוּ לוֹ [1].
זֶה מְאֹד מְצַעֵר אוֹתִי. לֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁשּׁוּב אֲנִי נִרְדָּף. אֲנִי רָגִיל לָזֶה וְאֵדַע לְהֵחָלֵץ מִן הַמֵּצַר. אֲבָל מְצַעֵר אוֹתִי שֶׁאַנְשֵׁי זִיף מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע. בָּאֻמָּה צָרִיךְ אָהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. זֶה מָה שֶׁמְּיַצֵּר אֶת כּוֹחֵנוּ” גַּם בַּמּוּבָן הַפָּשׁוּט וְגַם בַּמּוּבָן שֶׁל הַשְּׁמִירָה הָאֱלֹקִית. כַּמּוּבָן הֵם לֹא הַיְּחִידִים בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁמְּדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע. גַּם דּוֹאֵג הָאֱדוֹמִי וְעוֹד רַבִּים.
אֵין זֶה פֶּלֶא שֶׁבְּמַצָּב כָּזֶה אָנוּ מַפְסִידִים בַּמִּלְחָמָה[2].
חָזָק וְנִתְחַזֵּק בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.
——————————
1. שמואל א כו א-ד.
2. ירושלמי פאה א א. שערי תשובה לרבנו יונה ג רכג.