הילדותיות היא מום עובר

שאלה: בננו הגדול בן 15 ונמצא בעיצומו של גיל ההתבגרות” וכמובן שהדבר דורש מאיתנו כוחות רבים. הוא מגלה לעתים חוסר אחריות על עצמו ועל אחיו הקטנים” חוסר באכפתיות (המתבטא בין היתר באי השתתפות במטלות הבית) וכדומה. בכל פעם אנחנו מתלבטים מחדש” האם להיכנס לעימותים איתו על הנושאים הללו” או לתת לזמן לעשות את שלו – יום יגיע והוא יתבגר וייעשה אחראי ואכפתי יותר?
תשובה: מילד קטן איננו מצפים להתנהגות בוגרת” לכן קל לנו להכיל את הילדותיות שלו. יש בה אפילו חן מיוחד. עודף רצינות מצד ילד קטן נתפס כהתנהגות חריגה ולפעמים אפילו מדאיגה. אבל ממתבגר אנחנו מצפים להתנהגות “בוגרת”” כזו שמבשרת את כניסתו לפרק הבגרות: רצינות” אחריות” שיקול דעת” עקביות” איפוק” שיתוף פעולה וכדו’. לכן” אם הוא ממשיך להתנהג כילד קטן” האכזבה והתסכול שלנו עמוקים. קשה לנו לקבל מתבגר שיש לו “קטעים” ילדותיים: איננו מגלה אחריות” איננו משתתף במטלות הבית” וכו’.
אבל חשוב לדעת שלפעמים” התסכול איננו מוצדק” הוא נובע מציפיות מוגזמות. גיל ההתבגרות הוא תקופת מעבר” בין הילדות לבגרות” ומשמשים בו בערבוביא ילדותיות ובגרות. המתבגר איננו בוגר” אלא רק מתבגר. הוא טרם השתחרר מכבלי הילדות. דרישתנו ממנו להתנהגות בוגרת מלאה מקדימה את השעה.
ישנו פתגם מפורסם האומר שהילדותיות היא מום עובר. יגיע היום שבו הנער יהפוך לבוגר וירכוש חשיבה בוגרת. מום זה עתיד לעבור אבל יש לו את הקצב שלו. יש בני נוער שיש להם אישיות בוגרת כבר בבר-מצווה” ויש שיגיעו לכך רק בגילאי העשרים ומעלה. כיצד נוצר השוני? הוא נעוץ בהבדלי אישיות מולדים” באווירה של בית הגידול” בחוויות הילדות” ועוד ועוד.
האם יש לנו יכולת להאיץ את התהליכים ולקצר אותם? האם יכולים אנו לבגר את הנער? לרוב” לא. זה יגיע לבד” עם קצת סבלנות. לכן” מילת המפתח היא סבלנות. אם נאמין שהמצב הנוכחי איננו סטאטי” שהוא רק שלב מעבר” יקל עלינו להתמודד איתו. במקום להתמקד בנורמות הילדותיות שהנער עדיין מחזיק בהן (ומשום כך להיות מתוסכלים)” נביט על ההתנהגויות הבוגרות שמאמץ הנער לאט לאט ונתמלא שמחה.
האם” יש להסיק מזה” שאין לנו מה לתרום לתהליך ההתבגרות של הבן” וכל מה שנדרש מאיתנו הוא רק להביט מן הצד בסבלנות עד שהילדותיות תחלוף מאליה? לא. אין כל ספק שיש לנו תפקיד חינוכי” לא רק פאסיבי אלא גם אקטיבי. המתבגר לומד מאיתנו מהי בגרות” כיצד אדם בוגר נוהג” כיצד הוא מגיב לאירועים שונים” מהי אחריות” מהי אכפתיות” מהי חשיבה בוגרת. לכן” חובתנו היא ללוות את תהליך ההתבגרות שלו בעצות ובהדרכות” לשתף אותו בהתלבטויות שלנו ולהראות לו כיצד מגיעים למסקנה בוגרת ולהכרעה שקולה” להעיר ולהאיר במקום שנכון להעיר ולהאיר” ולהשמיע ביקורת במקום שנכון להשמיע ביקורת” לעודד התנהגות בוגרת ולפרגן עליה. ללמד אותו מהי אחריות” לא רק פנים-משפחתית אלא גם אחריות רוחנית-דתית” אחריות חברתית” ואחריות כלל-ישראלית.
לא רק ללמד אותו אלא גם להציב בפניו דרישות” כיאה למי שנכנס לעולמם של המבוגרים. אבל” אין לדחוק את השעה” אין טעם להציב רף דרישות גבוה ואחר כך להתעמת עליו. אסור שאחת מחוויותיו המרכזיות של גיל ההתבגרות תהיה סדרת עימותים מייסרים עם ההורים” והתכתשויות מילוליות על רקע תפקודו בבית.
עלינו להכיר במורכבות של הגיל הזה” ובמיוחד להיות מודעים לקצב של תהליך ההתבגרות. הוא שונה ממתבגר למתבגר. הבן של השכן איננו מחייב את הבן שלנו” והבת של החברה איננה דוגמה עבור הבת שלנו. כשם שפרצופיהם שונים” כך קצב התבגרותם שונה.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.