ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: עקב
פרשה נוכחית: ראה
פרשה הבאה: שופטים
 


שו"ת תיאטרון מעורב

הרב שלמה אבינר

הרב שלמה אבינר
[שאל: הרב מרדכי ציון]



ש. יש מחשבה חדשה לעשות תיאטרון על פי ההלכה שיהיה מעורב. אוכל להביא טענות המחדשים.
ת: אין כאן שאלה בכלל. הרי נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך ובקיצור שו"ע (קנב, ח) שיש להתרחק גברים ונשים מאוד מאוד, וכאן אדרבה הם מתקרבים מאוד מאוד, גם בהצגה וגם בהווי החזרות.
ש: הם טוענים שיש מקומות עבודה עם גברים ונשים בקשרי עבודה, כולל קופאיות ומלצריות, והם מתפקדים יחד.
ש: קודם כל, גם במקום עבודה לא הכל מותר, ויש לשמור מרחק מירבי, וגם שם קיים הדין שלא לדבר ללא צורך. שנית, שם המטרה היא לעבוד, מה שאין כן תיאטרון שהמטרה העיקרית היא בילוי.
ש: גם במקומות עבודה יש ימי בילוי, טיולים, ארוחות, כדי לגבש את הצוות?
ת: זה איסור גמור. אלא יש לארגן אותם גברים לחוד ונשים לחוד.
ש: אם סרט קולנוע מותר, אז למה לא הצגת תיאטרון?
ת: מי אמר שסרט קולנוע מותר? כיון שגם גברים צופים, צריך שכל השחקנים יהיו גברים. אם זה סרט מיוחד רק לנשים, אז כמובן מותר שתהיינה שחקניות. אך גם צוות הצילום חייב להיות נשי. כמובן, אם גויים עשו סרט, זה עניין אחר, ויש לדון אם הוא צנוע ואם הנשים אינן מופיעות בתקריב.
ש: הם טוענים שבין השחקנים והשחקניות, יש רק "ראייה בעלמא" שאינה אסורה.
ת: להפך. ראייה בעלמא היא כשאדם עובר ברחוב ושלא במתכוון רואה אשה. או האב שמדבר עם מנהלת בית הספר. אבל כאן זה לא באקראי אלא מכוון. וודאי שהציבור מסתכל על השחקניות, הרי לשם כך הוא בא. ועיין במשנה ברורה (ע ה סק"ז). ואין זו ראייה בעלמא אלא הסתכלות.
ש: ומה זה שונה מרופא או אחות?
ת: גם שם ההיתר שנוי במחלוקת בין הבית יוסף והש"ך, וניתן בקושי בלית ברירה. וב"ה יש גם מרפאות לנשים, שבהן עובדות רק נשים. על כל פנים, יש שם היתר של "טרוד בעבודתו".
ש: הם טוענים שגם השחקן טרוד בעבודתו?
ת: להפך! טרוד בעבודתו, פירוש שהרופא עסוק בטיפול, לכן אינו שם לב לדברים אחרים. אבל כאן עצם העבודה היא לדבר יחד ולשחק יחד, ולהתייחס אחד לשני. ובודאי שעבור הגברים הצופים, אין כאן היתר של טרוד בעבודתו, הרי בשביל זה הם באו, כלומר לראות ולשמוע.
ש:האם יש גם בעיה לשמוע קול אשה בתיאטרון? הרי אין זה קול שירה.
ת: ודאי. ההיתר הוא קול רגיל, אבל בתיאטרון מדברים בטון תיאטרלי, בהבלטה, וזה אסור. כמו שהגמרא בקידושין כותבת שחל איסור לאשה לומר שלום בגלל 'קול באשה ערוה', והרשב"א (ברכות כד) מסביר שזה מפני שהיא אומרת שלום עם הבלטה שלא בטון רגיל.
ש: עוד הם טוענים שאין זה שונה מתנועת נוער מעורבת?
ת: ואיפה יש היתר לתנועת נוער מעורבת?! ועיין דברי מרן הרב ורבינו הרב צבי יהודה, על בית ספר מעורב ותנועת נוער מעורבת. כמובן, תנועת נוער מעורבת דתית טובה יותר מחילונית, בבחינת להציל מה שאפשר להציל.
ש: הם אומרים שגם כאן יש להציל, ולהתיר מדין עת לעשות לד', שאם לא יהיה תיאטרון דתי, ילכו לתיאטרון חילוני, שהוא גרוע לאין ערוך.
ש: קודם כל, כבר אמרנו שיש לארגן תיאטרון דתי של נשים עבור נשים - כולל הממונים על התאורה ועל ההגברה שיהיו נשים - ותיאטרון דתי של גברים עבור גברים. שנית, פסק הלכה של עת לעשות לד', הוראת שעה, אינו ניתן לכל אחד, אלא למלך, לנביא או לסנהדרין. ובימינו לגדולי הדור. אבל איזה עת לעשות לד' יש כאן?! כדי להתיר עגונה מחפשים קולות גדולות, אבל תיאטרון אינו עגונה.
ש: יש לו ערך חינוכי עצום...
ת: לא נכון. רובו בידור ומיעוטו חינוך. היה תיאטרון דתי שהציג מחזה מאוד מרומם מבחינה דתית, אבל לאחר מכן, התפללו מעריב כרגיל במהירות וללא כוונה, כלומר, המחזה לא גרם שינוי לטובה, ואפילו לא מועט. כדי להזדכך מבחינה רוחנית ומוסרית, אין קיצורי דרך, אין סגולה, יש צורך בעמל רב, לימוד יומי קבוע של ספרי מוסר.
ש: ובסיכום?
ת: כל אחד יעסוק במקצוע שלו. מי שעוסק בתיאטרון כשר, יעסוק בתיאטרון כשר, וישאיר את פסיקת ההלכה לפוסקי הלכה. ועיין שו"ת דרמה לרב דוד אברהם ספקטור זצ"ל.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: