פתאום פנה ד’ אל אברהם אבינו: “ויאמר ד’ אל אברם”. אמנם כתוב בחז”ל שאברהם אבינו הכיר את בוראו” אבל את זאת לא הזכירה התורה. יש ללמוד גם מהסדר של התורה. לא נזכר קודם במה זכה אברהם אבינו להשראת השכינה” לגילוי אלוהות” אלא פתאום “ויאמר ד’ אל אברם”. פתאום ד’ לוקח אדם” ואומר לו: “לך לך”””ואעשך לגוי גדול” ” “לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל” . לעומת זאת” נזכר בכתוב שנח היה אדם חשוב: “צדיק תמים היה בדורותיו” ” קיים קצת מצוות” “את האלהים התהלך נח”. מתוך זה יש עניין שיופיע אליו הדיבור האלוהי. אך אצל אברהם אבינו לא נזכר שום דבר! אם כן מה פתאום נגלה אליו?!
אבל זה כל היסוד: הצד של “והיו לי לעם” מתחיל מתוך מעלותיו של האדם” אך אצל אברהם אבינו מתחיל דבר חדש” לא ממעלותיו של האדם. ודאי הוא היה אדם חשוב: “והאמין אברהם בד'”” אמונה” צדקות וקדושה. הפרטיות האנושית מתאימה אל ההופעה הכללית הגדולה. אבל יסודו” עיקרו” של אברהם אבינו אינו מ”והיו לי לעם”; עיקרו מ’התקפה אלוהית’: “והייתי לכם לאלוהים”! “ויאמר ד’ אל אברם”! “לך לך מארצך”! “ואעשך לגוי גדול”! ומכאן והלאה כל עניינו של הגוי הגדול הזה” “גוי אחד בארץ”. צריך להבחין מתוך נוסח התורה: מעלות – אצל נח כן! אצל אברהם לא! אצל נח יש מעלות! אצל אברהם אין מעלות! כלומר” לא נזכרו מעלות בפירוש. הכל חוזר לאותו עניין – ההתחלה” היסוד” “ההתחלה מִמֶּנּוּ [ד’] לא מִמֶּנּוּ [אנחנו]” . לכן אצל אברהם אבינו לא נזכרו מעלות. לא נזכר בשום מקום בתורה שאברהם אבינו בחר בד’! לא נמצא בשום מקום שאברהם כרת ברית עם ד’. אין דבר כזה” אין שותפות” חוזה” הסכם” התאמה” בין אלוהים הבורא והאדם. שותפות עם אלוהים היא עבודה זרה. נזכר ההיפך: “אתה הוא ד’ האלוהים אשר בחרת באברם”! “ביום ההוא כרת ד’ את אברם ברית” .