ולישמעאל” שמעתיךָ / הרב ברוך אפרתי

משנה: מדוע זוכה ישמעאל לברכת ה’ ולדריסת רגל בארץ ישראל? התשובה קשורה למאבק הזהות בין בניו של אברהם.
גלוי וידוע היה לפני המקום ברוך הוא מה יעוללו לאומה הישראלית בני בניו של אותו ישמעאל. ואף על פי כן” לא נמנע המקום מלברכו.
את בקשתו התמוהה של אברהם – “לוּ ישמעאל יחיה לפניך”” נוכל לתרץ בכך שאברהם לא ידע שיצחק הוא זה שיישא את הברית” וחשב לתומו שישמעאל הוא ממשיך הברית האלוקית. אולם את דבר ה’ המברך את ישמעאל לא נוכל לתרץ. ומה עוד” שגם לאחר שה’ מודיע לאברהם על בחירת יצחק” ממשיך אברהם להגן על בנו: “ויֵרע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו”. ותגובת ה’ גם היא מפליאה בהגנה החוזרת על ישמעאל אשר זה עתה הואשם על ידי שרה ברשעות” “וגם את בן האמה לגוי אשימנו”.
כיצד ייתכן שריבונו של עולם לא די שהשאיר את ישמעאל חי” אלא בירך אותו שוב ושוב” בברכות של ריבוי ועוצמה: “בירכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אותו במאוד מאוד”?
שאלה זו פותחת צוהר לשאלה רחבה יותר” על האקטואליה של מדינת ישראל ומאבקה באויב הערבי.
לאחר אלפי שנים קמה האומה לתחייה ושבה לארצה ולתורתה” במהלך גדול ונסי. והנה” בכל העת מרגעי התחייה הראשונים ועד ימינו אלה” הציב לנו ה’ אויב מר הנאבק בנו על ירושת הארץ.
נתאר לעצמנו את המציאות שיכולנו ליצור כאן ללא העיסוק הבלתי פוסק במלחמה עם הערבים: חיזוק החינוך” תקציבים למערכת הבריאות” פנאי ליותר לימוד תורה” ובכלל – חיים ללא פחד ומלחמות אין סופיות.
מדוע הקב”ה מאפשר את קיומו של ישמעאל כחלק בלתי נפרד מחיינו הלאומיים עוד מימי יצחק אבינו ועד לימינו אנו?
את השאלה הזו מציב מדרש הזוהר: “ואברהם אמר” לו ישמעאל יחיה לפניך” ואף על פי שהקב”ה היה מבשר לו על יצחק” התדבק אברהם בישמעאל” עד שהקב”ה השיבו ולישמעאל שמעתיך וגו'”.
המדרש מוסיף לנו תמיהה על תמיהה” בכך שהוא מתאר את הוויכוח הנוקב בבית דין של מעלה בין הקב”ה לשרו של ישמעאל” על חשיבותו של ישמעאל: “אמר לקב”ה מלאכו של ישמעאל: מי שנימול יש לו חלק בשמך? אמר לו הקב”ה: כן. אמר לו: והרי ישמעאל שנימול” למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו הקב”ה: יצחק נימול כראוי וכתיקוניו” וישמעאל אינו כך. ולא עוד אלא שישראל מתדבקים בי כראוי בברית לשמונה ימים” והישמעאלים רחוקים ממני עד גיל שלוש עשרה. אמר לו מלאכו של ישמעאל: ועם כל זה” כיון שנימול ישמעאל” למה לא יהיה לו שכר טוב על זה? אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב”ה” הרחיק את בני ישמעאל מהדבקות העליונה” ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה” בשל ברית המילה שלהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל” כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות (בלי פריעה). והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם” עד שישלם הזכות של בני ישמעאל”.
כיצד אם כן יש להבין את עמדתו של אברהם המגן על ישמעאל” ודבר ה’ המסייע בידו? כיצד נבין את הוויכוח בין רבש”ע לשרו של ישמעאל? מדוע רבש”ע נתן לישמעאל בכלל את הזכות לקיים ברית מילה? מדוע הביאו כלל לעולם ונותן לו מעין ‘פרס תנחומים’ בדמות דריסת רגל בארץ ישראל?
על כך יש להשיב בדברי ישעיה על ימינו אנו: “ואמרת ביום ההוא אודך ד’ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת י-ה ה’ ויהי לי לישועה… מודעת זאת בכל הארץ”.
נשים לב למילות המפתח: הנזיפה האלוקית בנו (אנפת בי)” עוז” ותודעה של כל הארץ.
עיקר המאבק על ארץ ישראל אינו מאבק גיאוגרפי בלבד כי אם מאבק של זהות ומשמעות ייעודה של האומה בעולם. המאבק על הארץ ועל יהודה ושומרון הוא מאבק על זהותנו.
האם אנו ממשיכי האומה שישבה כאן בהרים הללו כדבר ה’ בעבר” או שאנו בעלי נפשות של שפלת הים ותאוותיה. האם אנו בני דוד ושלמה או שאנו אומה שנפלטה לחוף מהגלות ללא ייעוד ודרך.
ישעיה מדגיש את חשיבות האויב ככלי לבירור הזהות שלנו – אודך ה’ כי אנפת בי. ביאר רש”י: “והגליתני” וכפר גלותי עלי”. הגלות והמאבק לתקומה בארץ הם חלק מבירור הזהות שלנו.
דווקא מתוך הפחד והמאבק באויב מתבררת המשמעות שלנו כאן” ומופיעה מידת העוז הישראלית וייעודנו עולה לתודעה הציבורית. דווקא לאחר שיש מאבק עם אויב המציב עבורנו אנטי-תזה לאומית” מופיעות ומתבררות מידת העוז והתודעה.
ישמעאל הוא כלי ביד ההשגחה העליונה לסייע לנו בבירור הזהות הישראלית שלנו בארץ. דווקא מתוך המאבק ההכרחי בו” אנו מבררים את זהותנו.
ללא המאבק על יהודה ושומרון” ייתכן שהיה לנו יותר תקציב לרפואה ולימוד תורה. אך ספק גדול אם היינו מבררים בכל העוז והתודעה את מהותנו האידיאולוגית בארץ הזו.
דווקא האנטיתזה שה’ מציב בפנינו” עוד מימי יצחק ועד היום” היא הדוחקת בנו לברר מי אנו. לולי הרשעות הפלשתינית המרוקנת מכל תוכן אלוקי ולאומי” לא היינו נצרכים לברר מה אנו ומה חיינו.
הקב”ה בכוונה הקדים את הקליפה של ישמעאל לפני זריחת אורו של יצחק. הקב”ה בכוונה נותן לישמעאל דריסת רגל כאן בארץ” ככלי לגירוי האומה הישראלית להוציא את זהותה אל הפועל” לברר עבור עצמה מה היא ומה חייה.
ועל כן” הניצחון על ישמעאל לא ייתכן רק בשדה הקרב או במהלכי הפוליטיקה החיצוניים” חשובים ככל שיהיו. הניצחון הוא ראשית כל הבירור הפנימי של זהותנו ויחסנו לארץ ה’. כשנדע מי אנו” מה האידיאל האלוקי שלנו” וכשנרצה בכל מאודנו להופיע אותם במציאות” הרשעה הישמעאלית כעשן תכלה” בדרך זו או אחרת. כשישמעאל יהיה מיותר בארץ ה'” כשנברר מהי הברית שלנו אל מול הברית המרוקנת שלו” אזי הוא יהיה חסר ערך ויתנדף.
אין קיום אמיתי בארץ לישמעאל” הוא כלי חיצוני לגילוי זהותנו. ולפיכך” דווקא בניית השדרה הפנימית בבתי המדרש של הציונות הדתית” דווקא הבירור הזהותי של האומה מתוך תורה” הם הנותנים את הכוח לצה”ל ולמפעל ההתנחלות היקר שלנו להתיישב בארץ” ובע”ה נכריע את המערכה ונירש את הארץ כולה.