ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


כיצד בוחרים בנישואין מתוך מריבה א'

אסתר אברהמי

הטלפון מצלצל. המספר אינו מוכר. עוד זוג שכנראה מבקש עזרה. מעטים הם אלה שמבקשים ללמוד מלכתחילה בתחילת נישואיהם, כדי למנוע מצבים כואבים. רוב רובם מתקשרים, כשמגיעים למבוי סתום ולייאוש גמור. האווירה מתחלקת בד"כ לשניים. או אווירת נכאים שיש בה שקט עצור ותחושת ייאוש, או אווירת קרב שברגע שאחד אומר מילה או תנועת גוף או פנים, מיד מגיעה תגובת נגד תוקפנית, צינית, מאשימה וכד'.
המתח, הכעס, העצב עם התקווה שמהפגישות תגיע התשועה, משמשים בערבוביה באוויר החדר.
אני נושאת תפילה חרישית לבורא עולם, שאצליח להשלים את משימתו שזיווג ביניהם, ואוכל להשכין ביניהם שלום עם בסיס יציב.
זאת הייתה האווירה כאשר גדעון ויעל נכנסו לחדר. שיתפתי אותם בתפילה שלי ובאמונה שאפשר להצליח מתוך עבודה תהליכית ועקבית.
גדעון הפנה את ראשו אלי במבט אירוני ואמר: "אם היית יודעת עד כמה הבור עמוק בינינו, לא היית מדברת באופן כל כך חיובי שאפשר לבנות זוגיות טובה. לפחות לא אצלנו".
"זה התפקיד שלי". עניתי לו בחיוך. "להיות אופטימית ללא תקנה. להאמין בבני זוג שיש בהם כוחות מוסתרים שממתינים לצאת אל הפועל. לשם כך המשברים שלכם נועדו ואשמח "ליַלד" יחד אתכם את כוחותיכם. זה הסיפוק העצום שיש לי."
"הלוואי", הגיבה יעל. "גם אני הייתי אופטימית בתחילת הנישואין. מה לא ניסיתי... כל מה שידעתי ויכולתי. במשך השנים הבנתי שאני משלה את עצמי ועם הבן אדם הזה, אין סיכוי. חבל לי על השנים היפות שיכלו להיות ובזבזתי אותם על זוגיות כושלת..."
"ובכל זאת, באתם לכאן...."
גדעון אמר: "אני לא בטוח שאני רוצה להמשיך בנישואים האלה. החיים האלה לימדו אותי שאין אפילו סיכוי קלוש שנחיה בשלום ובשקט..."
יעל אמרה:"אני מאמינה שיש אפשרות להמשיך ביחד, אלא שאנחנו לא יודעים. חיי נישואין הם מצב נורמאלי ובריא. לכן אני משערת שזה אפשרי. באתי ללמוד וליישם את מה שתגידי לי."
"אני שומעת ממך יעל שאת בוחרת להמשיך ביחד. ממך גדעון אני מבינה שאתה מתלבט ונוטה לבחור בכיוון של יציאה מהנישואין?"
"לא בדיוק", אמר גדעון. לאחר שתיקה והתבוננות עצמית אמר: "בהיגיון, אני לא רוצה להמשיך. בסתר ליבי, אני מאד רוצה להמשיך. לכן אני מתוסכל, ממורמר ועצוב מאד".
אני מבינה שאם הגעת לכאן, אתה מעוניין שנקשיב לרחשי הלב ונמצא ביחד את נקודות המפגש והחיבור בין לבבות שניכם שמוסתרים מכם עד עכשיו."
שניהם חייכו למשמע דברי והסתייגו מהם. "חלומות באספמיה", אמר גדעון. "הגזמת. הלוואי שנצליח להגיע לפחות לדיבור נורמאלי..." אמרה יעל.
"אני מכוונת גבוה, אל המקום האמיתי ששם בני זוג צריכים להיות ולחוות רגשות של אהבה ושמחה. נכון. יש לנו דרך יותר או פחות ארוכה, עד שנגיע למקום המקודש הזה שבו הלבבות מתחברים. עכשיו זה תלוי ברצונכם ובבחירתכם."
הבטתי בשניהם והתרשמתי שהשתיקה שלהם מבקשת הסבר על מהות הבחירה. לכן המשכתי: "ייתכן שכדי לבחור, אתם זקוקים לידע. בנישואין יש קשר אינטימי נפשי ורגשי הכי עמוק שיש. וזה מה שעושה את הנישואין נפלאים או חלילה קשים. בני זוג הם "מראה הדדית" לחסרונות (כמו גם ליתרונות), במטרה שכל אחד ישלים את תיקונו בעולם. אם לא תעשו זאת בזוגיות הנוכחית, תיאלצו להתמודד עם אותם דברים בזוגיות אחרת, גם אם תיראה שונה בתכלית. חיים ללא זוגיות, עלולים לא להשלים את תיקון האדם. קיים מצב חריג, שבזוגיות אחת, האדם גילה את כוחותיו ומיצה אותם. לכן יצטרך זוגיות נוספת, כדי לגלות כוחות נוספים שאינם יכולים להתגלות בזוגיות הקודמת.
למרות שנות נישואיכם, ייתכן שעדיין לא התחלתם לחיות בצורה נכונה ביחד. על כן עצתי לכם, לבחור תחילה בלמצות את עצמכם בזוגיות הזאת."
"את מעודדת, אבל קשה לי להאמין שזה אפשרי. מוכנה להתחיל את הדרך ונראה מה יהיה הלאה." אמרה יעל.
גדעון שתק ולאחר זמן אמר:"אני אדם ריאלי ולא נסחף מהר לרגשות של תקווה כמו שאת מציגה. אני זקוק לזמן לחשוב ולנסות להקשיב לכיוון הזה. אני צריך לעכל את התפנית הזאת שלא צפיתי אותה. למרות זאת, אני יוצא עם תקווה קלושה שאולי יש משהו במה שאת אומרת... אני משער שאחזור לפגישה נוספת."

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: