ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


הרב נסים קרליץ זצ"ל - גאון צדיק בדורנו

הרב שלמה אבינר

הרב שלמה אבינר

עלה למרומים הגאון הצדיק הרב נסים קרליץ זצ"ל. נוהגים להגדירו כשייך למגזר הליטאי. זו קטנות. אין ליטאי או חסידי, ספרדי או אשכנזי, חרדי או ציוני. תלמיד חכם גדול שייך לכל כלל ישראל, מרים למעלה את כל כלל ישראל, ומביא קדושה וברכה לכלל ישראל.
כמובן, אין זה אומר שלא היו דברים שתלמידי חכמים חלקו עליו. כך היה בכל הדורות, שלא תמיד הלכה ככל חכם בכל עניין.
אך בכל חייו הוא עשה רצון ד' להביא אורה של תורה לעולם, וזאת בכל הנתיבים האפשריים.
א. בבית דין שלו - לעשות צדק בין אדם לחברו, להציל עשוק, כאשר כל הדיינים המרובים אינם מקבלים משכורת, אלא עושים זאת בהתנדבות. לכן גם נהוג לקרוא לו ה"גאב"ד".
ב. כראש כולל חזון איש - כולל של למדנים, עמקנים, שקדנים, שהוציא מתוכו תלמידי חכמים רבים.
ג. בתלמידיו הדגולים - שחלק מהם בעצמם תלמידי חכמים גדולים.
ד. בפסיקת-ההלכה שלו המתמדת, גם בעניינים סבוכים.
ה. כרב בית כנסת וראש קהילה.
ו. בקבלת קהל יומית (גם כשהרגיש לא טוב), שבה התקבל כל אחד בלי סינון, והוא הקשיב בסבלנות לכל אחד, גם למי שדיבר לא לעניין.
ז. בהנהגתו הפוליטית בסוגיות מורכבות.
ח. גם בספריו המאירים חוט השני, למדניים ועמוקים וברורים גם יחד, דבר דבור על אופניו, סעיף אחר סעיף.
ט. לימוד תורה שלו בשקדנות עצומה.
וגאון גדול זה מעולם לא התנשא, אלא היה בעל ענווה עצומה. תקופה מסוימת, בהיותו ראש הכולל, הוא לא חיכה שכל תלמיד ייגש אליו לקבל מלגה חודשית, אלא ניגש בעצמו לכל מאה התלמידים ומסר להם מעטפה עם מזומנים. הוא לא העיר הערה של תוכחה לאדם, לא בביתו ולא מחוץ לביתו, אלא השפעתו החינוכית פעלה בכך שהוא עצמו הלך בדרך הישר. הוא סירב שישרתו אותו. הוא דיבר בעדינות עצומה אל אשתו הרבנית.
ביתו היה בית צנוע, פשוט, ללא מותרות. זמן רב הוא ישב על כסא מפלסטיק עד שנשבר, ואז הסכים לקבל כסא טוב, וזאת כדי לעשות נחת רוח למי שהביא לו במתנה.
ובית זה היה בית של חסד, שפעמים רבות קלט ילדים, יתומים או מהורים גרושים. וכן העיד ילד עם קשיים חינוכיים שאחרי שבועיים התיישר, שכאשר שאלו אותו אם הגאון דיבר איתו, השיב: לא, רק ראיתי אותו וזה הספיק.
ולגאון זה היתה מידת השתקנות עוד מצעירותו. לא שמעו ממנו מילה של חולין. וכאשר דיבר בקודש, דיבר קצר ולעניין, הן בלימוד, הן בפסקים, הן בכתיבה.
נאים לו דברי הרמב"ם: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהן משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו... בדיבורו" (הלכות דעות ה, א), "כללו של דבר, אינו מדבר אלא בדברי חכמה או בגמילות חסדים וכיוצא בהם" (שם ה, ז). "לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר, אלא או בדבר חכמה או בדברים שהוא צריך להן לחיי גופו. אמרו על רב, תלמיד רבנו הקדוש, שלא שח שיחה בטלה כל ימיו, וזו היא שיחת רוב כל אדם, ואפילו בצורכי הגוף, לא ירבה אדם דברים. ועל זה ציוו חכמים ואמרו: כל המרבה דברים מביא חטא. ואמרו: לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. וכן בדברי תורה ובדברי חכמה, יהיו דברי החכם מועטים וענייניהם מרובים. והוא שציוו חכמים ואמרו: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (שם ב, ד).
ולסיום, עצם מציאות גאון וצדיק בדרגה כזאת בדורנו העני הוא מעשה נסים!
וכבר פירש רבי אברהם אבן עזרא את הפסוק: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר" (במדבר ו, ב): כי יפליא, לשון פלא, כי רוב העולם הולכים אחרי תאוותם, וזה נוהג להיפך ואוסר עליו דברים מותרים. ופעם נשאל האדמו"ר מהוסיאטין: למה מכנים את הצדיקים בשם "רבי עושה נפלאות"? השיב לו: איש שפורש ממותרות והנאות החיים ונוהג בקדושה, זה פלא ונפלאות ומעשה נס!
תהא נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים הגאונים.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: