ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


שמחת החג של בני הזוג בנישואין

אסתר אברהמי


שאלה
ב"ה, זכינו למשפחה גדולה ושמחה ועם זאת, דווקא בחג, שיש ציפייה לשמוח עם כולם, לפעמים אני קצת עצובה. אני נעשית חסרת מנוחה, מתוסכלת ומוצאת את עצמי גם "יורה חיצים" לעבר בעלי. הוא מצדו מעיר לי והאווירה בינינו נעשית מתוחה, כך שהשמחה בחג נעדרת ואני מרגישה החמצה ואכזבה ממני וממנו. אשמח שתעזרי לנו, כיצד להצליח לשמוח בחג שמחתנו.
תשובה
כהקדמה לשאלתך-בקשתך, חשוב לדעת, שלחיות חיים שמחים בכלל, זו מתנה. שמחת החג שהיא שמחה של מצווה המסוגלת להעניק שמחה גם לשאר ימות השנה. בשמחת החג יש התייחסות רבה בדברי חכמינו, מהי שמחה וכיצד ניתן לשמוח. נושא השמחה בכלל, הוא עניין למאמר נוסף. במאמר זה אתייחס רק למצבים הרגשיים שתיארת ואנסה לגעת בחלק מן הסיבות לכך.
ככלל, העצב שמתגנב דווקא לקראת החג ובחג, נובע בדרך כלל משלוש סיבות עיקריות:
1. בדרך כלל, כל דבר שבקדושה דורש מאתנו עבודה רוחנית (מאומצת), כדי שנוכל להפנים ולהשתייך למעלת הקדושה. תחושת העצב שמונעת את השמחה, מזמינה אותנו להתגבר ולעמול וע"י כך לזכות לשמחה של מצווה.
2. בחגים עולים זיכרונות של חוויות, שהיו ואינם עוד. עולים געגועים אולי למי שכבר לא חי אתנו, או לשמחת ילדות פשוטה שכיום איננה וכד'. אנו לא זונחים את חוויות העבר. נזכור אותן כחלק מבניין החיים. כדי לחיות עכשיו בשמחה, נתבונן כיצד אפשר ליצור עכשיו חוויות שמחות ומהנות. העיסוק החיובי בהווה, שאנו אחראים עליו, יוצר חוויות שגם עכשיו וגם בעתיד, יהיו לנו ולילדינו זיכרונות שמחים.
3. ישנה ציפייה/משאלה גבוהה מדי לשמחה בחג, שלעיתים "מתנפצת" במציאות, כאשר קורים מצבים "לא רצויים" שמנמיכים או משביתים את שמחת החג. הגורמים העיקריים לכך:
האינטנסיביות של ההכנות הגשמיות והרוחניות של תקופת החגים, יוצרות עומס פיזי ונפשי והרצון שמתעורר הוא - "לקצור את פירות ההשקעה". בהתאם למאמץ, כך גודל הרצון ליהנות מפירות עמלנו. כשהרצון לא מתממש במלואו, ישנה אכזבה שגורמת לתסכול ועצבות.
בחג מתכנסת כל המשפחה, דבר שמזמן רצונות מנוגדים. היין נשפך על המפה היפה, ילדים רבים מסביב לשולחן, וכשיש אורחים ישנם מצבים שההורים מתאכזבים ומתביישים מהתנהגות הילדים. הערות בין בני הזוג על דרכי התגובה, מכעיסות זה את זה וכן הלאה... ככלל, יש תחושת חוסר שליטה במה שקורה והשמחה המיוחלת מהם והלאה.
הרמב"ם כותב שהשמחה - עבודה גדולה היא (הלכות לולב פ"ח ט"ו), כלומר בעבודה זוגית מתמדת, ניתן לזכות לשמחת אמת. לכן, בני הזוג שחווים מצבים אלו יכולים להתמודד טוב יותר אם יבחרו לקבל את המציאות בלא להתמרמר, על ידי תיאום ציפיות ושיתוף פעולה. כיצד?
שיתוף במחשבות, ברצונות, בחלומות וברגשות לקראת החג, שמאחד את שניהם ויוצר רוגע ושמחה פנימית. עצם השיתוף הוא העיקר והתוצאות הן משניות.
כמו-כן, תיאום מראש בתגובות של שני בני הזוג למצבים מתפתחים והסכמה על רצונות מינימאליים ריאליים, כאשר רצונות נוספים, אם יתקיימו, הם בונוס.
חשובה מאד ההסכמה המשותפת, שלמרות שיש לנו תכנון לחג, הקב"ה יוצר תכנית אחרת, לא צפויה ומה שקורה במציאות, זו התכנית המדויקת לנו. הידיעה הזאת תנסוך בנו כוחות להתמודד במקום להיעצב על ביטול תכניתנו. השמחה נוצרת כשמקבלים את היש שהחיים מזמנים לנו עם כל מורכבותם, ושמחים גם בהישגים בעקבות ההתמודדויות. שהרי מורכבויות אלה, הן קרקע הצמיחה האישית והזוגית.
לסיכום: חג הסוכות הוא אכן זמן שמחתנו, כאשר בני הזוג יושבים בצל האמונה, שכל מה שקורה הוא ארעי ובר חלוף ומאידך - המשמעות שנותנים למה שנוצר בעקבות כך היא העיקר.
על ידי עבודה פנימית משותפת - נוצרת יציבות אמונית שאינה תלויה ברוחות חיצוניות. חג שמח.




מאמרים נוספים מעלון פרשת האזינו תש"פ:
זמן שמחתנו - הרב דב ביגון
מה התשובה לדורנו - הרב שלמה אבינר
מוגנות רוחנית - הרב יורם אליהו
סוד הטבע - הרב אלי פיינסילבר
כִּי עִם ה' הַחֶסֶד - הרב זיו רוה
פרשת האזינו - הרב דוד לנדאו
טל, מטר, לולב וסוכה - הרב חגי לונדין

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: