פרשת האזינו

“וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תֻּמם” . ובסוף פרשתנו” אנו נפרדים ממשה רבינו שהיה שקול כנגד כל ישראל” ושהיה נקרא מלך” הן במובן התורה” כדברי חז”ל “מאן מלכי? רבנן”” הן במובן המלחמתי. צריך לזכור שיש בריות כאלה” נשמות כאלה” שיש בכוחן לפנות אל השמים ואל הארץ. הן אינן נשמות פרטיות אלא נשמות כלל עולמיות קוסמולוגיות המקיפות את הכל. “האזינו השמים… ותשמע הארץ…”. שמים וארץ הם ראשית העולם” “בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ” ” והם הקיום של העולם” “כימי השמים על הארץ” . הם הקיום של המציאות. וכשמשה רבינו פונה אליהם” הם מוכרחים לשמוע ולהיות עדים” כדברי רש”י כאן: “תהיו אתם עדים… עדים הקיימים לעולם”. מה תפקיד העדות הזאת? אומר רש”י: “האזינו השמים – שאני מתרה בהם בישראל”. “וענתה השירה הזאת לפניו לעד” “שהתריתי בו בתוכה על כל המוצאות אותו” . לא רק עדים הבאים לספר לפני בית דין מה שראו” אלא עדי התראה. התראה היא יסוד כל דין. אמרו חז”ל: “אין עונשין אלא אם כן מזהירין”. העדות הזאת וההתראה הזאת באות ממקור קוסמולוגי” ממקור שמים וארץ.
כבר בראשית הופעת עם ישראל בהיסטוריה זכינו לשירה” שירת הים” אחרי קריעת ים סוף. אבל השירה שאנו פוגשים עכשיו היא כללית יותר” היא מקיפה “מלכותך מלכות כל עֹלמים וממשלתך בכל דור ודֹר” ” שירה הכוללת כל. השירה הזאת מקפת כל שנות דור ודור” ומתוכה אפשר לברר תמונה שלמה לאלה הבאים להתקרב לענייני אמונה. היא מבארת שיש הרבה עמים” אבל המרכזיות הנשמתית שלהם היא: “עמו”. “עם זו יצרתי לי”. כמו שהשייכוּת למין האנושי היא בכפייה” כך השייכוּת לעם ישראל היא מציאות אלוקית מוחלטת הכפויה עלינו.
גילוי מעשה ד’ התמים הולך ומשתכלל במשך שנות דור ודור עד שהאנושות מגיעה לבגרות הגדולה של הופעת “עמו”. ביטוי זה שהוא מרכזי כל כך” חוזר בסיום השירה וחותם אותה: “וכִפר אדמתו עמו”. אדמתו ועמו הם עניין אחד. נשמת כלל ישראל מתגלה רק מתוך הופעתו הציבורית בעולם הזה ובארץ הזאת. לכן נצטווה משה רבינו ללמד את השירה הזאת על סף הכניסה לארץ – “ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל” שימה בפיהם” ” ויחד אתו יהושע כמו שנאמר “ויבֹא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון”. יהושע – תלמיד הישיבה – שהפך למנהיג ולמצביא” מסדר את האחיזה הקוסמולוגית העובדתית של עם ישראל בארצו .