פרשת וילך

בסיום התורה נמצא זוג של פרשיות עם שמות מנוגדים” “נצבים-וילך”” אשר עניינן התייצבות והליכה. “אתם נצבים היום כֻּלכם לפני ד’ אלקיכם” קבועים במדרגתכם. ולעומת זאת: “וילך משה”. לא מפורש לאן הלך. תמיד כתוב “ויאמר משה” “וידבר משה”” ואילו כאן “וילך”. ה”אור החיים” הקדוש מביא את פירושו של תרגום יונתן שהלך “למִשכן בית אולפנא”” הוא נכנס והתרכז לפני ולפנים באוהל מועד כדי לקבל את השראת השכינה לפני שפנה אל עם ישראל בדברים העילאיים שבפרשתנו ובפרשת “האזינו”. “ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה… וקרא לו אהל מועד” . “וילך משה” – משה תמיד הולך! זאת מדרגת צדיקים יסודי עולם אשר תמיד הולכים. “תלמידי חכמים אין להם מנוחה… שנאמר ‘ילכו מחיל אל חיל’ ” . ודרך הליכה זו מתברר שאתם ניצבים וקבועים.
פרשת “וילך” מחוברת עם פרשת “נצבים”. בפרשת “נצבים” מתברר עניין כלל ישראל בכל תוקפו. מתוך כל הבירור היסודי” הפנימי והמרכזי” השמימי והעובדתי של “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”” מגיעים בפרשת “וילך” לשכלול מצוותי” לשכלול מעשי” לשתי המצוות האחרונות של התורה. “תורת ד’ תמימה” ” שלמה בכל פרטיה ודקדוקיה. ושתי המצוות האלה הן עובדתיות מעשיות פרקטיות ויחד עם זה כלליות” כלל-ישראליות: פרשת הקהֵל ופרשת “כתבו לכם את השירה הזאת” – כתיבת ספר תורה. סיום ושכלול מעשי של כל עניין ישראל ואורייתא.
מצות הקהֵל – ענינה התגלות תורה שבעל פה. והיא שייכת למלכות ישראל” כמבואר במשנה שהמלך הוא המלמד תורה לכל העם כולו “האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך”” בכלליות גדולה. תורה שבעל פה מופיעה בכל שכלולה כשעם ישראל מסודר בכל בריאותו באופן ממלכתי. ואחרי הדיבור – הכתיבה” “כתבו לכם את השירה הזאת”. לעומת מצות הקהֵל שהיא כלל ישראלית” מצוה זו של כתיבת ספר תורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל” כמפורש ברמב”ם . זו הקמת תורה שבכתב לכל הדורות .