הליכה מתמדת

וילך משה וידבר… אל כל ישראל. שואל ר’ צדוק מלובלין” לכאורה לא מצאנו לשון כזו בכל התורה וגם הזוהר שואל שאלה זו” לאן הלך משה? והוא מתרץ שחז”ל דרשו על הפסוק בקהלת (יב” ה) “כי הולך האדם לבית עולמו” – “מלמד שכל צדיק וצדיק נותנים לו מדור” כלומר שכל צדיק יש לו עולם בפני עצמו וזהו תכליתו בעולם הזה” וכל ימי האדם בעולם הזה נקרא הולך” וזה ההבדל בין מלאך לאדם כמו שנאמר ‘ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה'” שהמלאך נקרא עומד כי תמיד הוא עומד במדרגה אחת מה שאין כן האדם צריך להיות הולך במעלה תמיד ממדרגה למדרגה עד שמשלים עצמו אל בית עולמו”” וזה מה שנאמר במשה ‘וילך משה'” שמשה רבנו הלך תמיד במעלה ממדרגה למדרגה וההליכה האחרונה הייתה זו שנאמרה בפרשתנו וילך משה” והוא מסיים דבריו ואומר “וכן צריך כל אדם להיות הולך תמיד כנ”ל”. המהר”ל בספר תפארת ישראל (פ”ג) מלמד שזו בעצם מהות האדם. הוא לא נברא בשלמותו האחרונה ותפקידו להוציא מהכוח אל הפועל את מה שאצור בו. הוא מזהיר “האדם עם מעלת נפשו האלוקית.. אל יקבל אונאה בעצמו לומר כי יש לו מעלתו האחרונה בפועל” ולא יחשוב שבלי עמל הוא יכול באופן טבעי להגיע לשלמות שלו. מחשבה זו” אומר המהר”ל “היא מחשבת פיגול. לא ירצה ולא יחשוב כך כי היא טעות בנפשו… והוא מיוחד מכל הנמצאים… שאין מעלתו האחרונה בפועל”. המלאכים” שלמותם בפועל” ואילו התחתונים הבהמות וכו’ אין להם בכלל למה להתקדם ולהשתלם. לכן הבהמה נקראת כך על שם בה-מה” יש בה איזו שלמות וזה כל מה שיש בה” דבר מה” דבר מסוים יש בה. גם שמו של האדם מורה על מהותו שהוא נקרא אדם על שם שהוא עפר מן האדמה” וזה אומר שיש לו תכונות של האדמה. כי האדמה מיוחדת בזה שהיא בכוח ויש בה יציאה אל הפועל” שכל מה שיוצא ממנה הצמחים והאילנות” נוטעים בה גרעין והיא מוציאה מהכוח אל הפועל את הצמח שמונח בו בכוח” כך האדם יוצא מהכוח אל הפועל והולך ומתקדם תמיד” ולכן” מוסיף המהר”ל” שלימות האדם נקראת פרי שנאמר ‘כי פרי מעלליהם יאכלו’. ומסכם המהר”ל ואומר” אל תרמה עצמך לחשוב שתשב בטל ותצליח הצלחה נצחית” וללמדך זאת אמרו חז”ל” ‘אדם לעמל יולד’ והכוונה לעמל התורה” בפיו” וכך הוא מוציא את שלמותו לפועל. אמנם” אומר המהר”ל” עליך לדעת שלא תגיע לשלמות האחרונה שלך כי כמה שהאדם יוצא אל הפועל נשאר עוד בכוח לצאת ולהתגלות” “ולא יגיע להיות נמצא בפועל לגמרי לעולם” אבל תמיד יהיה עמל להוציא שלמותו אל הפועל וזה שלמותו האחרון”. כלומר” שלמות האדם היא ההשתלמות הקבועה” ההליכה המתמדת אל השלמות. על-פי זה מלמד אותנו הרב” “שמבלעדי מחשבת התשובה” מנוחתה ובטחונה” לא יוכל האדם למצוא מנוח” והחיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח בעולם”” כי החוש המוסרי תובע מהאדם את הצדק ואת הטוב” את השלמות” “והשלמות המוסרית כמה רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל”. כי באמת כוחו חלש לכוון לצדק הגמור ואיך ישאף לדבר שלכאורה אינו יכול להשיגו? לכן” אומר הרב” שעצם מהלך התשובה הוא טבעי לאדם והוא מה שמשלים אותו וגם אם הוא עלול לחטוא זה לא פוגם בשלמותו כי” ” עיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ אל השלמות”” והחפץ הזה הוא הוא יסוד התשובה” שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת. גם לדעת הרב יסוד שלמות האדם זה עצם העריגה והחפץ לשלמות” תהליך זה קורא מתוך שאדם נמצא תמיד בתשובה והוא חפץ להשתפר להתקדם ולהתעלות” ויסוד זה הוא הוא שלמותו.(ע”פ אורות התשובה” פ”ה” ס”ו). נזכה להיות מההולכים התמידיים שעליהם אמרו חז”ל ‘צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה”ז ולא בעוה”ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל’. שנה טובה וגמר חתימה טובה.