ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: האזינו
פרשה הבאה: בראשית
 


סדרת 'גמרא באמונה': חלק ט"ז: קידושין מתוך רצון חופשי

נתן קוטלר

מסכת קידושין
חלק ט"ז: קידושין מתוך רצון חופשי | נתן קוטלר
מבוא
אחד היסודות החורזים את כל מסכת קידושין הוא שברית הנישואין בין האיש לאישה חייבת להתבסס על רצון חופשי. במאמר זה נבחן יסוד זה מהיבטים שונים ובפירושו של רש"י:
מה חידש רש"י?
הרש"י הראשון על מסכת קידושין נראה תמוה ביותר. במשנה נאמר "האשה נקנית בשלש דרכים" ורש"י הוסיף מילה אחת בלבד: "האשה נקנית - לבעלה". יש לשאול מה חידש רש"י במילה "לבעלה"? והרי פשוט שכוונת המשנה היא שהאשה מתקדשת לבעלה, לא תיתכן שום הוה אמינא אחרת!
הרב קוק בפירושו על הש"ס 'טוב ראיה' מסביר את התעלומה בדברי רש"י: "רש"י ד"ה האשה נקנית - לבעלה. יש לומר דדייק בזה על פי מה דאמרינן בגמרא (דף ב, ב) דנקנית משמע מדעתה, משום הכי פירש לבעלה, פירוש שרוצה בו שיהיה בעלה" ('טוב ראי', קידושין עמ' כז).
לאור הסברו המאיר של הרב קוק, דברי רש"י נפלאים. רש"י מנסה ללמדנו במילה הראשונה שהוא כתב על מסכת קידושין, לעמוד על אחד היסודות החשובים ביותר של הקידושין: הרצון של האשה. קידושין יכולים להיבנות רק אם האשה "רוצה בו שיהיה בעלה". חז"ל מדגישים יסוד זה בלי סוף מכיוונים שונים שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה ומרצונה החופשי.
מה העומק במילים "האשה נקנית'?
הגמרא משווה בין המילים הפותחות את פרק ראשון בקידושין "האשה נקנית" לבין המילים הפותחות את פרק שני "האיש מקדש". הגמרא שואלת מדוע נאמר "האשה נקנית" ולא נאמר "האיש קונה"?
התשובה השניה של הגמרא היא: "ואב"א: אי תנא קונה [=אילו היה נאמר "האיש קונה"], הוה אמינא אפילו בעל כרחה [=היינו חושבים שאפילו בניגוד לרצונה], תנא האשה נקנית [=לכן נאמר במשנה "האשה נקנית"], דמדעתה אין, שלא מדעתה לא [=ללמדנו שאין האשה נקנית אלא מדעתה]". אילו היה כתוב "האיש קונה", היינו טועים וחושבים שהקידושין יכולים להיות ללא הסכמתה ורצונה החופשי של האשה, ולכן מאחר שלא כתוב "האיש קונה", אנו לומדים שהקידושין יכולים להיות רק בהסכמתה וברצונה החופשי של האשה.
ולכן, הבחירה של המשנה להשתמש דווקא במילים "האשה נקנית" ולא במילים "האיש מקדש", הינה בחירה משמעותית ביותר שנועדה להעביר מסר חשוב ביותר שהנישואין יכולים להיות רק מתוך הסכמתה ורצונה של האשה.
הרשב"א מוכיח שאנו לא לומדים בהכרח את הסכמת האשה, דווקא מהמילים "קונה" או "נקנית", אלא משום שכתוב במשנה "האשה" ולא "האיש". לו היה כתוב "האיש קונה", היינו חושבים שהכל תלוי רק באיש ולא באשה, אך מאחר שלא כתוב "האיש" רואים מכאן שלא הכל תלוי בו. ולכן, כתוב "האשה נקנית" ללמדנו שהאשה גם לוקחת חלק בלתי נפרד מהקידושין בכך שנותנת את הסכמתה [להרחבה: ראה סידרת 'גמרא באמונה' חלק ג': 'המשמעות של מה שלא נכתב'].
רצון האשה - פסוק וסברא
הרב יהושע בועז בחיבורו 'מסורת הש"ס' ציין על דברי הגמרא שהאשה נקנית רק מדעתה שתי הפניות לדברי רש"י:
א. רבנן אומרים בגמרא ביבמות שכשם שקידושין רגילים אינם תופסים אלא מדעתה של האשה, כך גם קידושין ביבמה ('מאמר') אינם תופסים אלא מדעתה של האשה (יט, ב). רש"י שם מסביר את העיקרון המרכזי של רצון האשה בקידושין: "קדושין דעלמא [=קידושין רגילים] - וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר (דברים כד, ב) מדעתה משמע". מה נלמד מהמילים "והלכה והיתה"? התורה האריכה בריבוי פעלים "והלכה" "והיתה", כדי להדגיש את האקטיביות מצד האשה, למען דעת שרצון האשה להתקדש לאיש הוא תנאי הכרחי בקידושין. וכן מהמילה "והיתה" לומדים את חשיבות רצון האשה בקידושין.
ב. דברי רבנן מופיעים גם בגמרא בקידושין "מה קידושין דמדעתה, אף הכא נמי [=מאמר] דמדעתה" (מד, א). רש"י שם מסביר "קידושין דמדעתה - דבעינן דעת המקנה" (עי' קידושין ט, ב). בקידושין האשה מקנה לאיש את הסכמתה ורצונה להינשא לו. שהרי אי אפשר לקניין לחול אם אין את דעת המקנה ובקידושין האשה היא המקנה.
עלינו לשאול מה דברי רש"י בגמרא ביבמות מוסיפים על דברי רש"י בקידושין ולהפך?
נראה שהתשובה היא שבגמרא ביבמות רש"י הוכיח את חשיבות רצון האשה מפסוק, ואילו מהגמרא בקידושין הוכיח רש"י את דבריו מסברא. למען דעת שחשיבות רצון האשה בקידושין היא גם מהתורה וגם מההגיון האנושי והיא אבן יסוד הכרחי בבניין הנישואין.
לתגובות ולקבלת שאר חלקי הסידרה: [email protected]

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: