ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


חיים אמיתיים / הרב ברוך אפרתי

-----




בפרשתנו, התורה מדברת ברורות אודות חיינו והתנאי להצלחתם - "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת-ד' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ. כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ"

מה הם חיים? יש אומרים, פעילות כלי הגוף, הריאות המח והלב. יש אומרים, הנאות ותחושות. אך התורה מגדירה את החיים כמושג אלוקי - דבקות בד'. 'לדבקה בו - כי הוא חייך'.

מהי דבקות אלוקית? הדבקות היא מתן משמעות עמוקה וקוהרנטית למהלך החיים, כך שכל פעולותינו מכוונות מתוך ולקראת הרצון האלוקי בעולם. רצון זה, אינו מנוגד לרצון האנושי, אלא ניצב בשורשו.
על כן, רק דבקות בד' וברצונו היא החיים עצמם. היא נותנת לאדם משמעות, מגמה, כוח לחיות, ושמחה של סיפוק פנימי.

בימינו, כנגד הדבקות האלוקית, ניצבת המדיה המערבית וחלק מכליה. דוגמא לכך היא המכשיר החכם הטורד את מנוחתו של האדם המערבי.

כאשר אין מכשיר חכם, האדם נעשה חכם - הוא שם לב לטבע, לילדים המשחקים סביבו המבקשים את תשומת לבו, הוא פנוי לעסוק בתורה, לשוחח עם אשתו, להביט אל האופק בנחת ובאיזון.

לעניות דעתי, הפלאפון החכם אינו גורם רק לאסון פורנוגרפי, אלא גם לניוון של הנפש האלוקית. האדם אינו מסוגל להבחין במתרחש סביבו, אלא מבקש כל העת ריגוש חדש בחדשות או בכל מקום אחר. לו היה הקב"ה רוצה שאדע מה קורה בכל רגע נתון בעולמו, ואפילו עם ידידיי, היה בורא אנטנה מעל ראשי. אך הבריאה אינה כזו, אלא מאוזנת בין כאן לשם, בין מעגל הראיה והשמיעה ומעגל הדמיון.

אחריות האדם היא על חייו, חיי משפחתו, חיי עמו, וחיי עולמו, לפי אותו סדר. דהיינו, מידת האחריות המוסרית שלי היא ראשית כל על חיי. רק אחר כך חיי הסובבים אותי, ואחריהם המעגלים השונים. הפלאפון החכם משבש את סדר המעגלים, כך שאדם יושב מול בנו המשתף אותו בחוויות שעבר, והוא, במקום להקשיב, לתת חיבוק ולהפגין חיבה, עסוק באיזה צונאמי באסיה או בסרטון מטופש של קוף רוקד.

נכון - הטכנולוגיה אינה אויב ברמה העקרונית. אדרבה, ככל הבריאה גם בה יש אופנים לעבודת ד', ואנו משתמשים בה כל העת למען מטרות טובות, כגון מעליות, רפואה, בטחון, בנקאות וכדומה.

אולם יש להבחין בין הטכנולוגיה ככלי, לטכנולוגיה כערך. כאשר הטכנולוגיה משמשת ככלי נשלט - היא מבורכת (בכפוף לשימוש מותר ומומלץ ע"י התוה"ק), כמו הטלפון הפשוט, התאורה, כלי רכב וכדומה. אלו כלים, שהאדם הממוצע מסוגל לנהל אותם ולא להתנהל על ידם. לעומת זאת, כאשר הטכנולוגיה משמשת כערך המחליף ערכי חיים - זוהי מלחמה על האנושיות של האדם, וממילא גם על צלם האלקים שבו.

הפלאפון החכם הוא תוכן, ולא כלי נטרלי. הוא נראה ככלי, אך יש בו מסר התנהגותי, המשבש את הזמנים והמקומות בנפש, וגורם לדמיון להתגדל על המציאות שברא ד' סביב האדם. רק מתוך שיבוש זה, צומחות גם הסטיות של התוכן - פורנוגרפיה, לשון הרע במדיה, תרבות גויית וכדומה. הבעיה מתחילה בעצם סגנון החיים שדורש הכלי, העומד בניגוד להדרכת התורה של 'הצנע לכת עם אלוקיך', ולקיחת אחריות מעגלית כפי המקום שבו ברא אותך ד'.

וכאשר יש 'ערך' הבא עלינו להעבירנו מדתנו ומאנושיותנו - אנו מתקוממים. הטיעון שלוּ היה הקב"ה רוצה היה בורא לי אנטנה הוא טיעון אמיתי מאד במקרה זה. הרי את העולם הערכי ד' טבע באדם, ועל כן כלים חיצוניים המשבשים אותו פסולים. שאילו היו טובים כערך, היו מוטבעים בנו גם כן.

כפי שכתב מרן הרב על הצורך במבט הפנימי הכן, בטהרת האדם ומחשבתו, ולא בבורות נשברים חיצוניים-

"ואני בתוך הגולה"- האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, [אלא] רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם. חטא האדם הראשון בכך שהתנכר לעצמו, בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי. חטא כשלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה "איכה!?". חטא עם ישראל כשהלך אחרי אל זר מפני ששכח את עצמיותו. חטאה הלבנה כשקנאה בשמש איבדה את שמחת חלקה כשהשוותה את עצמה אל זולתה. וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיוון שאין אני, אין הוא, וודאי וודאי שאין אתה".

הפלאפון החכם הוא אבי אבות ההתנכרות הפנימית, הוא משבש המכ"ם הנפשי הגדול ביותר שקיים. הוא מטריד את רוחנו בחיי אחרים, על מנת שלא נשים לב מי אנו.

קורא יקר - מתי בפעם האחרונה היה לך זמן? אתה יודע את התשובה. נגמר הזמן כשמכורים למכשיר זה. אתה לא פה, אתה במקום אחר, וכשמרימים את הראש כבר מאוחר.

ותר, שחרר, הפסק את השימוש במכשיר ככל הניתן, ולא תאמין מה תגלה סביבך. לא תאמין איך פרחים נראים לאחרונה, תתרגש לחוש שוב תחושת געגוע למשהו. חשוב יותר לפני שאתה שולח הבלים. תתפלא לחוש זרמים רוחניים ונפשיים ששכחת שקיימים - זכרונות, המתנות לאירועים, מגע של ספר אמיתי, מבט על עוברים ושבים, ריחות בישול, קביעת עיתים ללימוד. היה אדם חופשי, עובד ד', ולא עובד הסלולרי.

היה אמיץ. עשה זאת. קח נסיון של חודש, ותטעם את החיים הפשוטים והנקיים. כי הוא חייך. הוא יתברך, ולא הסמרטפון.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: