ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: האזינו
פרשה הבאה: בראשית
 


הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו.

הרב אייל ורד

בעומק ימי התשובה וחודש אלול, וסמוך ונראה לתשרי מופיעה פרשת ניצבים, פרשה שכולה תשובה, ופרשיית התשובה עצמה מופיעה בה בהרחבה.
תחילת הפרשה עוסקת בברית שכורת הקדוש ברוך הוא עימנו, ובמחויבות של כל הדורות, אלה שאתנו היום, ואלה שעדיין לא אתנו, להיות נאמנים לברית הזו. ברית שכוללת בתוכה את כל חלקי העם, מחוטב עציך ושואב מימך - ועד ראשיכם שופטיכם ושוטריכם.
ובסיום הפרשה הזו מגיע הרמז שלפנינו, שבתוכו טמונה המילה אלול. מין אמירה עמומה שמצריכה הרחבה ודיוק, על דבר היחס בין נסתרות לנגלות.
התשובה פונה אל האדם ומבקשת ממנו לשנות את דרכיו, לתקן אותן. וכאן, מעומק הנפש עלולה לצוץ מין טענה שאומרת שהדברים שבהם אני לא בסדר, בעצם אינם באשמתי ואינם באחריותי.
'המזל גרם לי'. 'זה שורש נשמתי'. 'עשו לי עין הרע'. 'זה בגלל המקום שבו גדלתי' 'זה בגלל חסך גדול בילדות' ועוד ועוד טענות.
הולך האדם ומוסר את מעשיו לרשות גבוהה, ומסיר מעצמו אחריות.
ועל זה בא הרמז האלולי הזה ואומר לנו - הנח לנסתרות. הן של הקדוש ברוך הוא. מה ששייך לנו אלו הנגלות. כלומר - האדם צריך להתרכז בסיבות הגלויות ובמעשים הגלויים שהוא יכול לתקן, ועליהן לקחת אחריות. לא להתעסק כלל בסיבות הנסתרות, אף שייתכן מאוד שהן קיימות. אך הן לא מתחום ענייננו.
את היסוד החשוב הזה של העיסוק בנגלות קובע הרב קוק כיסוד התשובה.
' אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב.'
זהו יסוד התשובה. הכרת האחריות וגם לקיחת האחריות. אני אשם ולכן אני אחראי לתקן ולפעול, ואין להאשים שום גורם נסתר בתוצאות המעשים שלי. תשובה אמיתית באה מתוך אמונה גמורה ביכולת הבחירה החופשית, ובכך שאם הייתה לי היכולת לקלקל, יש בי גם היכולת לתקן.
ובאמת, הפסוק עצמו רומז על כך, כי לשון הפסוק היא 'הנגלות לנו ולבנינו... לעשות'. התוצאה המידית של ההליכה על הנגלות - היא עשיה, שינוי, תזוזה, תנועה. וזהו גם תוכן הווידוי - שלפי הרב קוק משנה את צבעו ממסמך האשמה, לכתב חירות. אני אשמתי, ואני בגדתי ולכן אני יכול לתקן ולשנות.
ובכן - יסוד התשובה הוא גלוי. ולא באים בטרוניה אל האדם.
אם נוסיף להסבר הזה גם את הסברו של אדמו"ר הזקן בספר התניא - תתבהר התמונה עוד יותר.
כי במקום לומר גלויות ונסתרות - אפשר לומר מעשים וכוונות. יש בתוך כל אחד מאתנו עולם נסתר של כוונות, של מחשבות, וישנו העולם הגלוי של המעשים והדיבורים.
על מה אנו אחראים? לעיתים אוחזת את האדם תחושה שהוא אחראי על עולם הכוונות והמחשבות, ואם כן, לב יודע מרת נפשו; כמה מחשבות לא טובות, וכוונות לא טובות מצויות אצל כל אחד מאתנו. וגם אם הצלחנו להתגבר עליהם - ובפועל ממש הם לא קרו, עדיין יש כאן משיכה אל הרע.
אך אדמו"ר הזקן לכל אורך ספר התניא מבאר שהמשיכה אל הרע היא מיסודות אישיותו של הבינוני . זו מהותו, שיש לו נפש בהמית המושכת אותו לכל רע של תאוות, התפארות, עצלנות, קנאה וכו'. ותפקידו של הבינוני הוא להתגבר על משיכה זו ולא ליפול אליה במעשה דיבור או מחשבה. אך את עצם המשיכה אל הרע - אין הבינוני יכול לבטל. וממילא גם אין באים כלפיו בתביעה על זה. אנחנו אחראים על הנגלות ולא על הנסתרות. הנסתרות - הם לה' אלקינו.
וכאן, במילים האלו, 'הנסתרות לה' אלקינו', טמון עוד סוד גדול. יש צדדים נסתרים, שרק אחרי שהאדם לוקח אחריות על מעשיו הגלויים - ניתן להתחשב גם בהם, והם צפים ועולים.
יש לי בבית מין משחק כזה של כדור פלסטיק שקוף - בתוכו מסלול מכשולים מורכב שיש לעבור אותו עם כדורית מתכת הנופלת ונעה משלב לשלב בלי ליפול. מאה שלבים יש בכדור הזה. אין אפשרות לעשות את זה בפעם אחת. מתחילים לשחק ונופלים. ואז שוב מתחילים ושוב ונופלים, אך הפעם הנפילה במקום מתקדם יותר. ושוב ושוב. נפילות רבות, תסכולים וכעסים, עד שפעם אחת, הריכוז גובר, ויחד איתו הניסיון שנצבר - והנה מצליחים להעביר את הכדורית הזו ממספר 1 ועד ל-100.
התבוננתי על המשחק הזה בימי אלול. זה כדור, ומזכיר קצת את כדור הארץ שלנו. אם כך, מי שתכנן את הכדור הזה, הרי לקח בחשבון שכל מי שישחק בו יכשל פעמים רבות. אלא שהוא רצה לבדוק עד כמה נהיה עקשנים, עד כמה לא נוותר, עד כמה ננסה ולא נניח לזה עד שנצליח. הכישלונות מובְנים בתוך המשחק. ההצלחה היחידה שמגיעה לאחר זמן רב - היא כתוצאה מהבחירה שלנו לא לוותר לעצמנו במשחק הזה, ולהמשיך עוד ועוד. הנסתרות הם כנראה הכשלונות שלנו, שעל חלקם אומר לנו הקב"ה 'מאיתי יצאו הדברים.' אני הכשלתי אתכם, כי רציתי לראות עד כמה תרצו, עד כמה תתאמצו. זה נסתרות וזה ממני. מחשבה כזו היא מסוכנת ופסולה לפני שלקח האדם אחריות על מעשיו. אך היא אפשרית ומנחמת אחרי לקיחת האחריות. למרות האחריות, ישנם דברים שאינם באחריותנו. דברים שעליהם נאמר בתהילים 'לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹקִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אדם', כפי שמבאר המדרש: '...אמר ר' יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה אתה מביאם עלינו'. העלילות האלו הן הנסתרות. ככדור שיש הכרח להיכשל בתוכו, השאלה איננה כמה פעמים נכשלת, אלא האם בסוף הצלחת. בדומה למי שאינו יכול להימנע מלהיכשל בלשון הרע מידי פעם. השאלה היא האם המשכת לנסות לתקן את הדיבור ולא ויתרת לעצמך. הנסתרות לה' אלקינו מסיבות רבות [ ועוד לא דיברנו על גלגולים ותיקונים מדורות קודמים..] אך הנגלות - שלנו ועל אחריותנו. התורה מחנכת אותנו לקחת אחריות על הנגלות. לתקן, לעבוד, לשנות, ללמוד, ליפול ואז לקום. ורק אחרי המלאכה הגדולה הזו יש מקום לעולם הנסתרות, שגם הוא בסופו של דבר - חלק מעולם הבניין והתיקון.
[ מתוך הספר ' רמזי אלול' - עבודת הנפש חודש התשובה. בהוצאת מגיד]

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: