משנת הרצי”ה
פרשת כי תבוא
“והיה כי תבוא”. לאן באים? כמובן לכאן. “כי תבוא אל הארץ”. אנו מגיעים לארץ” וכל שייכותנו לארץ צריכה להיות מתוך חשבון של תורה ועל פי הנהגה של תורה. לכן מיד מופיעים סדרי המצוות בארץ: ביכורים ומעשרות. במצב של שלמות התורה והארץ אנו נפגשים בברכת הארץ” בתנובת הארץ. ככל שמשתכללת השייכוּת לארץ” יותר מתגדלת ברכת החקלאות. “השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל”.
פה” בארץ” מופיע הסידור הבריא והשלם של עם ד'” עם סגולה. זה שייך לפרשתנו: “את ד’ האמרת היום להיות לך לאלהים” “וד’ האמירך היום להיות לו לעם סגֻלה”. ואחר כך: “ולהיֹתך עם קדֹש לד’ אלהיך”. עם קדוש. עם סגולה. “לתתך עליון”” אתה נוצרת ככה. אשר האמירך להיות לעם סגולה. סגולה” המִלה הזו האחת היא היסוד הפנימי. “יִוָּדע לכם”” אומר יחזקאל . תדעו את זאת.
הופעת התורה בכל שלמותה היא כשעם ישראל מסודר בארצו באופן בריא. לכן יש צורך שהתורה תיכתב על מזבח מחובר לקרקע דווקא” ואז התורה מאירה את כל ענייני החיים. על מזבח זה מקריבים עולות לד'” וכן שלמים הנאכלים בקדושה ובשמחה לפני ד’.
שיא השייכוּת של העם הזה לארץ הזו מתגלה לקראת סיום הפרשה בפרשת הברית. “שמות-ויקרא” הם מסכת אחת כפולה של הופעתו המשולשת של עם ישראל: יציאת מצרים” מתן תורה והשראת השכינה בישראל. מסכת זו מסתיימת בפרשת “בחוקותי”” בדברי הברית שעניינם הקביעות המוחלטת של “ושכנתי בתוכם” . כך גם ב”משנה תורה” שהוא חזרה של תורה” מופיעים “אלה דברי הברית… מלבד הברית אשר כרת אִתם בחֹרב”.
בסוף פרשתנו בולטות התוכחות” כמו בפרשת “בחוקותי”. ודווקא כאן מתברר בכל תוקף עניין עבודת ד’. אנו מוצאים בפרשה שלנו” את שני הדברים היסודיים” העליונים ביותר. הדבר הראשון” המקור: עם סגולה” והדבר השני: סדר העבודה” “דע את אלהי אביך ועבדהו” . דעת ד'” אמונה בד'” ומתוך כך התפרטות לעבודת ד'” בכל הצדדים של בניין החיים. עבודה מתוך אמונה. אמונה היא יחס. עבודה מתוך יחס” מתוך הכרה” מתוך הבנה” מתוך אמונה” מתוך אהבה. ישנן כל מיני עבודות ויש מדרגות בעבודה. השיא: עבודת ד’ באהבה מכל הנפש כולה” מהאדם כולו. עבודת ד’ בשמחה ובטוב לבב . עילאיות של התדבקות. השמחה של כל התורה כולה. הפנינה הזאת מופיעה דווקא תחת ערמות של קללות” כדברי חז”ל שדברים יקרים אין להם שמירה אלא בקרקע . מתוך המציאות של עם סגולה” מתוך הסגוליוּת” והשייכוּת הפנימית הזאת לתורה” נמשכת העילאיוּת והעליוניוּת בעבודת ד’ .