ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


אף אתה היה רחום!

הרב יורם אליהו

"כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך... והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך והארכת ימים". רבים המפרשים שדנו במצווה זו וטעמה. הרמב"ם כתב במו"נ (ח"ג,מ"ה) שזה דומה לטעם של איסור שחיטה של אותו ואת בנו ביום אחד, שהוא משום צער בעלי חיים, וכאשר משלחים את האם אין היא מצטערת כשלוקחים את בניה, והוא מוסיף שאם התורה חסה על הייסורים הנפשיים האלה בעופות ובבהמות, "כל שכן כלפי אישי מין האדם בכללותו". וכן כתב הרמב"ן שמצווה זו היא כטעם אותו ואת בנו "כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם..." על הטעם הזה קשה מהמשנה במסכת ברכות, פ"ה מ"ג, שאומרת: האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך.. משתקין אותו" ומבואר בגמ' באחד הטעמים, "מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות". ומשמע מזה, שואל התורה תמימה ועוד מפרשים רבים, שאין הטעם במצווה הזו משום רחמנות? מתרץ התורה תמימה, שחז"ל באו ללמד שאנו מצווים לעשות את מצוות ה' מפני שהיא גזירת מלך ולא מפני הטעם הצפון בה, כי אם מחפשים טעם לדבר עלולים לנטות מדרך האמת ולומר גם סברות אנושיות כל אחד לפי רוחו ודעתו (ועיין באריכות בתפארת ישראל למהר"ל, פ"ו ובשיחות הרצי"ה פרשת כי-תצא שדנו בזה באריכות).
כך שנכון טעמם של הרמב"ם והרמב"ן שמצווה זו באה לחנך אותנו למידת הרחמנות. וכך נאמר בספרי פרשת עקב על הפסוק (יא, כב) "כי אם שמר תשמרון את כל המצווה הזו... ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו", "מה המקום נקרא רחום וחנון אף אתה הוי רחום וחנון ועושה מתנת חינם לכל". רבינו הרצי"ה היה חוזר ומלמד שהרחמנות היא אחת המידות היסודיות שלנו כאומה והיה מצטט את הגמרא ביבמות עט, " שלושה סימנים יש באומה זו: רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, זהו הדבר הפשוט ביותר במידותיהם של ישראל, בין אדם לחברו." (שיחות הרצי"ה ויקרא עמ' 184). ועוד לימדנו הרצי"ה, "חז"ל קובעים במסכת ביצה, שמי שאינו מרחם על הבריות צריך בדיקה אם הוא מזרע אברהם אבינו. אהבת הבריות היא מיסוד אברהם אבינו. אלה שמתאכזרים על הבריות "לא מבני ישראל המה" (שיחות הרצי"ה פר' תרומה).
בביאור מידת הרחמנות כתב הפלא יועץ, שהרחמנות היא אחת משלושה סימנים שיש לישראל וכבר לימדו חז"ל, "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, שנאמר 'ונתן לך רחמים ורחמך' וצריך האדם שיהיה בו מדעת קונו שכתוב בו ורחמיו על כל מעשיו". והוא מוסיף, שכל-כך גברו רחמי ה' עד שהוא ארך אפיים גם לעוברי רצונו ומיטיב להם גם בשעה שהם מכעיסים לפניו, כך שרחמי ה' מגיעים "עד מקום שאין יד שכלנו מגעת, באפן שאין הפה יכולה לספר גודל רחמיו וחסדיו וחמלתו. וצריכים אנו ללכת בדרכיו". ועל הפסוקים 'מי קל כמוך נושא עוון ועובר על פשע' שרמוזים בהם י"ג מידות של רחמים, מבאר בעל התומר דבורה ביאור מיוחד. ועל המילים "ישוב ירחמנו" הוא מבאר כיצד ה' יתברך אינו מתנהג כמידת בשר ודם, שאם חברו הכעיס אותו ומבקש סליחה הוא אינו חוזר לאהוב אותו כמקודם ואהבתו פחותה מעט, אבל הקב"ה אינו כן, ואם אדם חטא וחזר בתשובה מעלתו גדולה יותר עם הקב"ה. וכך הוא אומר, צריך האדם להתנהג עם חברו ולא יהיה נוטר איבה מהכעס הקודם, "אלא כשיראה שחברו מבקש אהבתו, יהיה לו במדרגת רחמים ואהבה יותר ויותר מקודם, ויאמר הרי הוא לי כבעלי תשובה, שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אצלם, ויקרבהו תכלית קורבה יותר ממה שמקרב אותם שהם צדיקים גמורים עמו, שלא חטאו אצלו". נאמץ מידה זו ללבנו במיוחד בימי הרחמים והסליחות וה' הטוב יזכנו ויכתבנו ברחמיו לחיים טובים.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: