ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


כיצד חוזרים בתשובה? / הרב ברוך אפרתי

-----

זאת למדנו בתלמוד תורה ובבית הספר ובכל זאת... - עוברים ארבעה שלבים.
הכרת החטא - על החוטא להכיר בכך שחטא, ולא להשיל מעליו את האחריות למעשיו ולזרקם על אדם אחר. דוגמא לדבר, תגובת דוד מלכנו לדברי נתן הנביא אשר הוכיחו על דבר בת שבע. דוד עונה מיד - 'חטאתי לד'', ועל כן מתכפר לו לאלתר - 'גם ד' העביר חטאתך'. לא כן נהג שאול מלכנו בחיר ד', אשר העביר את אחריות חטאו על כתפי העם - 'אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר'. ועל כן לא כופר לו עוון החמלה על העמלקי, על אף צדקותו העליונה.
חרטה - על החוטא להתחרט על כך שעבר עבירה זו. החרטה נשענת על ההכרה בחשיבות עבודת ד', ועל ההכרה בפחיתות החטא. חרטה היא יסוד התשובה, שהרי מה ד' דורש מעימנו, כי אם ליראה אותו. והיראה, נעוצה בהכרת האדם את אלקיו. חלק זה, כקודמו, כלל רבינו הרמב"ם במצוות הוידוי, שכן הוידוי הוא הוצאת החרטה המחשבתית בפועל המילים.
עזיבת החטא - על החוטא לחדול מעשיית חטאו. לכאורה, אם ישנה חרטה, אזי ודאי האדם יעזוב את חטאו מיד. אך המציאות מלמדת שלא כן הדבר. רבים מאיתנו מתחרטים על עבירה זו או אחרת, אך מתקשים מאד בעזיבת שגרת החטא השזורה בסדר יומנו. עזיבת החטא, אם כן, היא שלב המצריך עבודה מעשית, התנסות ועקשנות של קדושה בהיבט הריאלי.
קבלה לעתיד - החוטא עומד לפני ד' יתברך, ואומר בפה מלא שהוא מקבל על עצמו שלא לשוב לחטאו לעולם. רבים שואלים כיצד ניתן לומר זאת, והלא אנו חשים לפעמים שיש סיכוי גדול מאד שנשוב על העבירה בעתיד הקרוב. התשובה לכך כפולה לענ"ד. ראשית, יש לומר אמירה זו גם כתפילה ולא רק כהחלטה. ותפילה לד' שיסייע שלא נשוב לכסלנו, הרי היא תמיד עולה. ושנית, וכאן העיקר - ההכרעה שלא אשוב לחטאי, שייכת להווה. אני ניצב כעת מול ד', וכולי מלא בהחלטה הפנימית של עזיבת העבירה, וניתוק מהמשכה בחיי. האדם אינו מתבקש לנבא מה יעשה בעתיד. איננו נביאים (לצערנו). האדם מתבקש לומר ולהרגיש ולהחליט, שכעת, בהווה, הוא לא רוצה לשוב על עבירה זו לעולם. והכרעה זו, היא המעלה את העבר ומאירה את העתיד.
והנה רובנו עוצרים בשלב זה, וחושבים שבזה תמה מצווה התשובה. אולם בעיון בדברי הרמב"ם בהלכותיו, עולה חלק משמעותי שאותו יש לזכור היטב כחלק מתהליך התשובה -
הבושה. וכדברי הרמב"ם - 'ניחמתי ובושתי במעשי'. ניחמתי - הצד הקוגניטיבי, החרטה ההכרתית דלעיל. ובושתי - זו התחושה הרגשית של הסלידה מהחטא. לא רק הכרה מבקש אלוקינו, אלא גם בושה. הבושה אינה קורית אוטומטית. יתכן אדם המכיר בעבירה, מתחרט עליה, אך לא חש סלידה רגשית ממנה. הוא אדיש מבחינה רגשית. וכאן ישנו צורך בעבודת ד' שברגש, דהיינו בתפילה. על החוטא לעורר ערגה לד' ולטובו, וממילא יחוש יותר את הריחוק הרגשי מעולם הטומאה והעבירות.
ממו"ר הגר"א שפירא זצ"ל שמעתי, שהתשובה אינה תמה במעשה הוידוי, אלא רק מתחילה בו. התשובה מלווה את האדם כל חייו, ולא בכדי ביקש דוד 'חטאות נעורי ופשעי אל תזכור', והצהיר 'חטאתי נגדי תמיד', שכן מהלך התשובה מאיר את חיינו לכל אורכם, ואין סוף למרגליות שניתן להוציא ממנה בעזיבת החטא, גם אם הוא קדום, שכן תמיד יש מה להעמיק בו ובמניעיו, ולהתרומם על ידם לעתיד שלם יותר.
יהי רצון שנזכה לתשובה מאהבה, מיראה, משמחה, הכוללת את החלקים כולם של אישיותנו, שכל, רגש ומעשה, וממילא לדבקות בבוראנו אשר עליו תשוקתנו.



מאמרים נוספים מעלון פרשת כי תצא תשע"ט:
המנהיג כשליח ציבור - הרב דב ביגון
שו"ת מעשר כספים - הרב שלמה אבינר
סנדל המסומר - הרב זיו רוה
אף אתה היה רחום! - הרב יורם אליהו
פרשת כי תצא - הרב דוד לנדאו
אהבה ורחמים - הרב חגי לונדין

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: