ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


חודש הרחמים והסליחות בנישואין

אסתר אברהמי

הכוונת הזוגות במפגשי הייעוץ, מושפעת גם ממעגל השנה. כידוע, לכל זמן מזמני השנה, ישנם כוחות רוחניים מיוחדים שאם נקלוט אותם, נקבל מהם השראה וכוח לעבודת ה' שלנו. לכן אני נוהגת לשתף אותם בעבודה הזוגית. כמו למשל לקראת חג הפסח, מהו החמץ שעלינו להוציא מתוכנו...
דביר ושירלי (שמות בדויים) הגיעו השבוע, וזאת להם הפגישה הרביעית. הם כבר מכירים את הגישה שלי. כשקיבלתי את פניהם בברכת "ברוכים הבאים בחודש הרחמים והסליחות", נאנח דביר ואמר:" אני מבין את כוונותיך. את שואלת מבלי לשאול במפורש, היכן הרחמים והסליחה שלי לשירלי, אני יודע. זו גם השאלה שלי. האמת היא שאני מתקשה השנה ללמד על תשובה ורחמים, כאשר אני מרגיש שאני לא דוגמא ראויה בביתי פנימה...".
"זאת הייתה תמיד התמיהה שלי", הגיבה שירלי. "לא הבנתי כיצד אתה יכול לחנך תלמידים וללמד תורה, ובבית אתה מבקר וגוער בי בלי סוף. הלוואי שהיית מתייחס אלי כאילו אני תלמידה שלך, אולי היית סלחן יותר כלפי". סיימה את דבריה בציניות.
"בכל מקום מעריכים אותי חוץ ממך. יש לך כל הזמן תלונות ...את מזמינה ביקורת. את מעצבנת וגורמת לי לכעוס עליך... אם את תהיי נחמדה יותר כלפי, אהיה מסוגל להתייחס אליך יותר יפה..."
הפסקתי את הדו-שיח, שהיה עלול להתפתח לדו-קרב מילולי. שאלתי את דביר, אם הוא יודע למה הפסקתי את שטף דיבורו. "כן, אני יודע, מצטער, עוד לא הצלחתי להפנים. המשוואה שיצרתי גרועה ולא נכונה: אם את... אז אני... הסברת לנו שכל אחד עצמאי ובוחר, ולא תלוי ומגיב לפעולה של השני. זה קשה... אכפת לי משירלי ואני לא מצליח שלא להגיב על התסכולים שלה. הציניות שלה מוציאה אותי משלוותי".
"לפחות בזכות הציניות שלי, אני זוכה ממך לתשומת לב, גם אם זה בביקורת ובכעס. כי אתה לא רואה אותי בכלל. אתה עסוק בעניינים שלך, כאילו אתה סתם איזה שותף בדירה..." .
הפעם עצרתי את שירלי. שניהם ישבו שותקים ואובדי עצות.
דביר שומע ציניות ושירלי רואה ביקורת וכעס. הם מתייחסים לתגובות החיצוניות. אני חשה את הכאב הפנימי והאכפתיות החזקה של שניהם שמתבטא בתגובות החיצוניות השליליות. הם מגיבים להתנהגות החיצונית ואינם מבררים את מקורה.
לאחר זמן מה של שתיקה, פניתי לשניהם: "בחודש הזה, כדאי שנהפוך את השיפוטיות והדין, לרחמים ומתוך כך, לסליחות הדדיות. זו הכנה חשובה לימי הדין וליום הכיפורים".
"למה את מתכוונת בדיוק?", שאלה שירלי.
"לכל אחד מכם, באמת אכפת מהשני. אלא שאינכם נותנים את הדעת למקור הפנימי של ההתנהגות החיצונית. שירלי, שמעת מדביר שאיכפת לו ממך ובכל זאת את רואה אותו כועס ומבקר. אני מזמינה אותך לשאול אותו, למה הוא מגיב כך."
שירלי הביטה בדביר ושאלה. דביר רעד קמעה בקולו כשהתחיל לענות: " את כל כך חשובה לי. אני מאוכזב מעצמי שאני לא מצליח לספק ולשמח אותך. כשאת מתלוננת אני מרגיש חסר ערך, לא יוצלח ואז אני כועס עליך שאת מביאה אותי למצב הזה. אני מסתגר בעצמי עם העבודה שלי, כדי לא להסתבך אתך יותר. אני מבקר אותך, כדי להרגיש שבמשהו אני יותר ממך. אני יודע שזה נשמע נורא. אבל זה מה שאני מרגיש... בשביל זה אני כאן... אני צריך עזרה...".
שתקנו. עיני שירלי התמלאו בדמעות של חמלה ורחמים. היא קמה ממקומה, הניחה יד על כתפו ואמרה: "לא ידעתי שאני באמת חשובה לך ושככה אתה מרגיש כלפי עצמך. דביר, אני מצטערת..."
"תודה שאת מבינה אותי ", אמר דביר בשקט.
שאלתי את דביר אם הוא פנוי רגשית לברר עם שירלי, מה גורם לה לציניות שכ"כ מכאיבה לו.
"כן", ענה דביר. "עכשיו שאת מבינה אותי, חשוב לי עוד יותר להבין גם אותך, שירלי".
"אני כ"כ זקוקה לך, לתשומת לבך אלי, ליחס... וכשאתה נראה כמתנשא עלי, אני נעשית צינית, כי אני מרגישה שזה לא אמיתי ואני מגחכת כלפיך, כדי להחזיק מעמד. תבין, מי ייתן לי יחס חוץ ממך?? אני מרגישה כשבויה אצלך, כי אני תלויה בך. מכיוון שאני חייבת לתפקד, הציניות מחזיקה אותי וכך אני שורדת, אבל לא חיה באמת...".
עתה דביר קם והחזיק בשתי ידיה ואמר:"גם אני לא ידעתי מה עובר עליך. כואב לי ואני מבטיח לך שאעשה הכל כדי שתהיי מאושרת..."
הפעם הדו-שיח ביניהם נעשה סלחני ונדמה היה שלא שמו לב לנוכחותי. התרגשתי. שניהם הפנו את מבטם אלי כמבקשים, איך ממשיכים מכאן. אמרתי להם שבפתיחת חודש הרחמים, נעשתה פתיחת רחמים וסליחה ביניהם שהיא הבסיס היציב לתחילת עבודה זוגית נכונה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: