ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


"כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ד' צִיּוֹן"

הרב אלישע וישליצקי

פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט"א לפרשת השבוע
"כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ד' צִיּוֹן"
שיחה לפרשת שופטים התשע"ח
כי עין בעין יראו
השבוע, פרשת שופטים נתייחס לדרכו, לתורתו של מרן הרב קוק, שיום הזיכרון שלו היה ביום שלישי, ג' באלול. הרב אברהם יצחק הכהן, ראשי התיבות של שמו, נותנים את המילה ראי"ה. ראיה פירושה הסתכלות, התבוננות. והנה, גם בנבואת ההפטרה, מדובר על "עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ד' צִיּוֹן ".
רבנו הרב צבי יהודה, ממשיך דרכו הנאמן של הרב קוק, שהיה דבק בתורתו ומבינהּ כפי שמעיד עליו אביו, "כמעט האחד עמי, המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב שיח נשמתי" - כותב שעין בעין פירושו לכוון את העין האנושית אל מול העין האלוקית .

המעלך מארץ מצרים
כל פרשתנו עוסקת בהכוונה זו - לראות עין בעין. אין זה מתחיל ולא נגמר בגאולה, "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". יש פה תהליכים שקשורים גם למשפחה, למערכת המשפט, למלחמה ולשלום.
לקריאה לשלום יש ערך כשהיא נעשית מתוך עוצמה, מתוך חוט שדרה, מתוך שלמות פנימית בישראל. "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם ", זה בתנאי של "וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ ". מיהו בעל הבית על הארץ הזאת? בכך אין פשרות. על הריבונות אין פשרות. לא מפני ש'לאומניים חשוכים' אנחנו. אדרבה, כותב הרב צבי יהודה בעקבות הרב קוק: לא לאומנות יש בנו אלא לאומיות של צדק. אומה שצריכה להופיע את דבר ה'. לפיכך, כל עניינה של האומה בשמירה על הצדק ובפיתוח שלו, גם מול אויבינו:
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ד' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
כל עלייתנו, כל משימותינו, מתבררות מכוח יציאת מצרים אל תוככי המציאות המתפתחת במשך הדורות, כפי שאומר השפת אמת .
מרן הרב קוק כותב בהקשר דומה , שרחבות הלב, הבאה באמת ליצור בנפש ובדעת רוחב של חיים הכוללים את אומות העולם, כשהיא נעשית מתוך נאמנות לסגולת ישראל היא בריאה, היא ממידתו של אברהם אבינו, "ונברכו בך כל משפחות האדמה". אבל, כאשר רחבות הלב הזאת מטשטשת את הייחודיות הישראלית, או אז היא הופכת להרס, היא מכלה את עצמה.

וקמת ועלית
וזה בעצם עומק מערכת המשפט בישראל, כפי שהייתה אמורה להיות: "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ".
לאן אתה עולה? האם למקום הכי חכם? למקום הכי ידען? למקום הכי מעודכן במשפט הבינלאומי? לא ולא. לא שזה שלילי. אבל זאת איננה המהות. אתה עולה למקום אשר יבחר ה'. אתה הולך לפגוש את משרתי ה'. אתה הולך לפגוש אנשים שמידותיהם ורוח קודשם מביאים אותם לכלל היכולת לראות עין בעין. לא רק בשוב ה' ציון אלא במשפט ה' ציון.
ולכן הביטוי הזה, "וקמת ועלית", מלמד לפי הגמרא בזבחים שארץ ישראל ובכללה הר הבית, ירושלים ובית המקדש, גבוהים מכל הארצות. עולים אליהם. אנחנו לא נשארים ברמה האנושית הרגילה. פותחים את הלב, פותחים את הדעת, פותחים את המבט, ורק אז מקבלים את עומק המבט האלוקי, וממילא - משרתים אותו. רוח ה' אומר הרמב"ן, על משרתי שמו . זאת סיבת קבלת הסנהדרין עלינו ו"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל ".

לב כל ישראל
גם סוגית המלכות שהיא חלק מפרשת שופטים, היא חלק מהותי מאותה סוגיה. מלך מישראל זו ריבונות. זאת האומה. זה חוט השדרה שלה. "לב כל ישראל", אומר הרמב"ם בהלכות מלכים . הצביון, האופי, של כל מערכות החיים שלנו, הם לא רק אישיות, חברתיות, משפחתיות, קהילתיות, אלא בראש ובראשונה - לאומיות. מכאן, שכל הקשר לצד הלאומי הוא בדיוק חלק מהופעת רצון ה' בתוך מערכות החיים.
אנחנו מתפללים שהקב"ה ישלח עזרו מקודש ונוכל להשיב מלחמה לאויבינו כראוי. ונוכל בתוכנו, בתוכיותנו, לבנות בצורה נאמנה, מתאימה לסגולת ישראל, ל"אתה בחרתנו", שיש בה הרבה ענווה ולא חלילה התנשאות. שבת שלום וחודש טוב.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: