ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


מנהג ישראלי

הרב יואב מלכא

הרב יואב מלכא
ישראלים בוכים בשעת הקרנת הסרט, כי אז יש חושך באולם.

אופיו של הבכי הישראלי יש לו ביטויים חלוקים זה מזה: יש שהוא מתפרץ קולני חושפני ומעורטל. יש שהוא מאופק ונדחק בפינת הנפש, נכלם ונאלם. ויש שהוא שירי אצילי רוגש ודומע דמעות גיל ומשוש...
אבל זאת יש לדעת ששִדרת האופי הישראלי ביסודו המוצק, הוא תמיד שואף להגיע ל"שביל הזהב" של הביטוי הרגשי, לתת לו את מקומו הייחודי ולבטא דרכו בצורה מכובדת את בבואתו האינטימית של נפש האדם והעם. הלוא גדולי האומה כאברהם ויעקב, יהודה ויוסף, שמואל ודוד... מחד הצטיינו ברחמנות, בביישנות ובגמילות חסדים, ומאידך ידעו להיאזר בגבורת איתנים כ"מַפְנִים עורף" לרגשות חמלה ורחמנות בעת הראויה. הם ידעו כי עת לכל דבר, עת לשחוק ועת לבכי. כשאנו קוראים על אודותם בפסוקי התנ"ך הננו משתוממים מגבורת הבעתם הרגשית בבכי משתפך כנהר המזרים באפיקו שפעת מים חיים, וכך בכיים מנביע חומרי גלם כה יקרים: של כאב; של חמלה; של שמחה; של רוממות רוח; של התמודדות נפשית סבוכה...
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים"
והנה העת הזו של שיבת עם ישראל לארצו ולגאולתו השלישית והאחרונה התאפיינה בראשית מצעדיה בהדחקת הרגש ונושאיו המגוונים. רבץ עלינו מאז ההכרח להיראות חסונים, קשי עורף, נחושים בגבורת מלחמה. צורך עז לָבוּז לַגלוּת ולחוּלְשוֹתיה. אותה הגלות שגרמה מהומה וערבוביית מבוכה בעולמנו הרגשי וסחררה אותנו אל תוך רגשות נחיתות ופחד אימים.
לא עוד! נתגבשה בנפשנו קריאה נחשונית זו. כך יעידו סיפורי דברי ימיה של האומה השבה לארצה. כמה סבלו ונדחקו אז כתולעת בנקיק הסלע אותם חלוצים בעלי נפש ורגשות עזים כשחשו בעליל עוינות ובוז לעולמם הרגשי! חלקם נאלמו! חלקם נעלמו! חלקם התעלמו! חלקם העיזו ועשו חיל כסוללי דרך לבאים בעקבותיהם...
אך הרגל רוֹוֵחָ זה שנשתרש בנפשנו בעידן "תשובת המשקל " -שנטתה חסד לשכל, למעשיות, לאסרטיביות מבצעית ולנחישות הלא מתפשרת, על חשבונה של הבעת רגשות אנושיים שמטבעם תווי חולשה יש בהם - הרגל זה גרם לעולם הרגש לרדת למחתרת ולבקש לו עצות של פורקן גם תחת עיניו הבולשות והמחמירות של גבורת השכל הקפדן והמאיים: "ישראלים בוכים בסרטים, פשוט כי יש חושך באולם". כך יוכלו לפחות להסתתר מעין רואה וליהנות ממרחץ צנוע של רגש דומע ונלהב, לזכות לשעת חסד של "בכי תמרורים" מַרְפֶּה וּמְרַפֵּא עד הזמן המאושר שיתוועדו הרגש והשכל תחת חופת כלולותיהם.
וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא. (ישעיה ל, כו).


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: