ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


להרבות בתחנונים?!

הרב זיו רוה

" ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר... אעברה נא ואראה את הארץ... ויאמר ה' אלי רב-לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". 515 תפילות מתפלל משה כמניין 'ואתחנן' ואינו נענה, יתרה מכך, ה' אומר לו 'אל תוסף'. מדוע שלא ימשיך להתפלל? מובא בספר 'בני בנימין' על מסכת אבות בשם האור-החיים, שלכל בקשה שמבקש האדם מהקב"ה יש סך וקצבה מסוימת של תפילות שעליו להתפלל כדי שתתקבל תפילתו, וראיה ממשה רבינו שהתפלל 515 תפילות כדי להיכנס לארץ והפסיקו הקב"ה ואמר 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה', כי לו היה מוסיף עוד תפילה אחת היה מגיע לסך התפילות הרצוי, והקב"ה היה צריך לקבל תפילתו. לכן, המסקנה שאדם ירבה בתפילה, יבקש ויתחנן, ואם לא נענה יתחזק עוד בתפילה ברוב עוז ותעצומות, כדברי דוד המלך "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'," וביאר רש"י שם "ואם לא תתקבל תפילתך חזור וקוה". דבר זה נלמד גם מרחל אמנו, שאמרה בלידת נפתלי "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי". רש"י מבאר את המילה נפתלתי "לשון עקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שווה לאחותי". ועל המילים 'גם יכולתי' אומר רש"י, "הסכים (ה') על-ידי". בזכות תפילותיה הרבות ה' נענה לה וזכתה להיות שווה ללאה וגם לה ילדים משִפחתה.
לכאורה נראה לא ראוי לבקש דבר אחד כל-כך הרבה פעמים. אם נעמוד לפני מלך בשר ודם ונבקש דבר יותר מפעמיים-שלוש הרי יכעס עלינו? אך הגמרא (ברכות לב), מלמדת אותנו שזה דווקא רצוי, "אמר רבי חמא בר חנינא אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל" והוא לומד זאת מהפסוק שהזכרנו, 'קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'.' מסביר מרן הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה, עט), שתכלית התפילה והשגת הדבר שאנו מבקשים, היא להוציא מהכח אל הפועל שלמות מיוחדת שיש באדם "לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ושלֵמות". רק הקב"ה יודע מה דרוש לנפש כדי להתגדל ולצאת לפועל, והוא מזמין לה חסרון, וממלא צורך לתפילה, ובזה האדם פועל להשלים עצמו בקרבת אלוקים שבאה מתוך התפילה. לכן אדם שמתפלל ולא נענה אין לו להתייאש, כי מה גורם לאדם להתייאש מדבר שאינו מצליח להשיגו? זו ההרגשה שהתאמץ ולא השיג דבר ולא התקדם כלל למטרה, "אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו אלא שלפי רוממות המטרה צריך המון פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו", לכן אומר דוד המלך 'קוה אל ה' ' ועצם התקווה היא שלמות בעצמה. אומר הרב, ותדע נאמנה ש"בכל ציור של תקוה לה' נתקרבת אל המטרה" אלא שעדיין לא השלמת את כל מה שצריך ולכן 'חזק ויאמץ לבך (להשלים) וקוה אל ה' '. עם כל מה שהותר לנו לבקש ולהפציר צריך לדעת לבקש בענווה, כמו משה רבנו שחז"ל מציינים, שאף שיכול לבקש זאת כשכר על כל מעשיו הטובים, הוא לא נוהג כך אלא מבקש בתחנונים, מתנת חינם. וכן צריך לדעת שיש גם גבול לבקשה, כמו שמסביר רש"י על המילים, 'רב לך'. "שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר". והם בעצם דברי הגמרא (ברכות שם), שמצד אחד טוב לאדם להאריך בתפילתו והמאריך תפילתו מתקבלת. ומצד שני כתוב ש "המאריך בתפילתו ומעיין בה סופו בה לידי כאב לב" והגמרא אומרת, שדווקא מי שמעיין בה הוא בא לידי כאב, ומה הכוונה מעיין בה? מסביר רש"י " מצפה שתיעשה בקשתו ע" הארכתו (בתפילה) וסוף שאינה נעשית... והיא כאב לב כשאדם מצפה ואין תאותו באה", וזה בא לומר לנו כי מותר לבקש ולהוסיף ולבקש, אבל צריך לדעת ולהאמין, שה' יודע מה טוב לנו ומה לא, ואם נראה לנו שלא נענינו, אנו שלמים ובטוחים שה' דיבר טוב עלינו הן במישור הפרטי והן במישור הכללי". "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'."


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: