תחנונים ונחמה

דבר תורה קצר לפרשת ואתחנן
בתחילת פרשת ואתחנן משה רבנו מפיל תחינתו לפני ה’ שיאפשר לו להיכנס לארץ ישראל” לראות את ‘ההר הטוב הזה והלבנון’.
רש”י במקום מסביר שהמילה ‘ואתחנן’ נגזרת מהמילים ‘מתנת חינם’. רוצה לומר” תחנונים זו עמדה נפשית של ענווה העומדת לפני ה’ ומבינה כי הכל ממנו יתברך ולא מאתנו. ישנו קשר מהותי בין התחנונים והענווה ובין הבקשה להיכנס לארץ. פרדוקסלית דווקא העיסוק בתכנים רוחניים יכול לגרום לאדם גאווה. המחשבה שהנו עוסק בתכנים עליונים מביאה לתחושת ‘ואחסרהו מעט מאלוקים’ וממילא לסכנה שהאדם לא יכיר את מקומו. לעומת זאת” העיסוק בתכנים ארציים” להופעת דבר ה’ במערכות החברה והיומיום – הוא זה שיש לו זיקה ישירה לענווה.
המילה ‘חִנם’ שהזכרנו קודם” יש לה משמעות נוספת. בחילוף אותיות זו המילה ‘נחם’. וזו ההפטרה שקוראים לאחר ט’ באב – נחמו נחמו עמי. כאשר אדם הנו בעל גאווה הוא מתקשה להתנחם. כאשר אדם מייחס חשיבות לנפח החיצוני של המציאות” קשה לו להשלים עם חורבן וכישלון. מבחינת המציאות הגלויה הרי הדברים מצויים עדיין בשבר” ואם כן כיצד יתנחם?
דווקא מידת הענווה מאפשרת את הנחמה. מדידת המציאות לא מצדדיה החיצוניים אלא מפנימיותה” מאפשרת נחמה – ההבנה שלמרות שהצד הגלוי מצוי בשבר” הרי הצד הפנימי הולך ומִתּקן” הולך ומתנחם.
לקבלת דבר תורה שבועי מצולם ומשוכתב מהרב לונדין – ניתן לשלוח הודעת וואטסאפ (!) למספר 0545753771; ניתן גם להזמין שיעורים והרצאות מהרב במספר הזה.
ניתן להאזין לשיחה שבועית של הרב באמונה ברדיו מורשת בימי ראשון בשעה 20:00
ניתן להצטרף לשיעור פרשת שבוע של הרב באוניברסיטת בר אילן בימי שני בשעה 20:00