ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּד' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"

הרב אלישע וישליצקי

שיחה לפרשת ואתחנן (נחמו) התשע"ח

כי אתם המעט
שבת מיוחדת לפנינו, שבת 'נחמו'. מכוח הזיכרון של עם ישראל, זיכרון המקדש וחורבנו, ומכוח הציפיה האדירה לבניינו ולתיקונו, לגדל כבודו, כתפילת מוסף: "וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבודו, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱ-להֵינוּ גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה..." גם קיבוץ גלויות ביתר עוצמה, גם עוד עצמאות ביתר אחדות ויתר עוצמה, ומתוך כך - גאולת הקודש והמקדש.
אומר משה "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ד' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים "
על "לא מרובכם" אומרת הגמרא: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני ".
הגדולה אינה מסנוורת את ישראל, ואין הם משתעבדים לכבוד חיצוני. התהילה היא בזה שמהללים את ה' ולא את עצמם. "לא מרובכם כי אתם המעט", כי אתם ממעטים עצמכם. אם יש לנו כוח - הרי עצמיותנו היא מאת אלוקים.


חיים כולכם היום
לכן, סביר, טבעי ומתאים, שדווקא בפרשה הזאת, מתחדש היבט במעמד הר סיני שלא הופיע בפרשת יתרו, מתחדשת הנפש, מתחדשים החיים, מתחדש כל הקשר לארץ ישראל. ועם זאת "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ ". כי אם אומרים חיים ונפש, כבר יש כביכול לכל אחד רעיונות ודמיונות משלו, רצונות ושאיפות משלו. אלא שהתורה היא תורה אחת והאלוקים הוא אחד, והמצוות טבועות בתוך נשמותינו, גם אם לא תמיד מזדהה כל אחד בשכלו ובהרגשתו ומבין כל פרט ופרט.
לכן חשוב לתורה לומר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּד' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם ". ככלל, בלא הבדלים חיצוניים בין אנשים ובין קבוצות. מתוך כך גם מתברר הקשר החיובי לארץ ישראל. תחילה, כפי שאומר החתם סופר, בפסוקים הראשונים: "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ד' אֱ-לֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ " כמו לומר לעשות כך. אבל בהמשך כתוב 'לעשותכם': "וְאֹתִי צִוָּה ד' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ "
לעשות אתכם לאור התורה והמצוות. אתם, אומר החת"ס ומפרש את דברי ה', הופכים ישות אחת עם התורה והמצוות. כמובן, אם תרצו, אם תמעטו את עצמכם, אם תדעו לשים את עצמכם במקום המדויק, בלי גאווה.

הישר והטוב
ואולי הביטוי לכך בפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ד' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד' לַאֲבֹתֶיךָ "
אומר הרמב"ן כי כל עולם המידות, שיש טועים טעות מרה ואינם מייחסים לו חשיבות, עומד על "ועשית הישר והטוב". זהו אבטיפוס לכלל המידות. מצווים אנו מהתורה להיות אנשים ישרים, עושי טוב ומדברי לשון הטוב, ומסתכלים בעין טובה, מביטים על העולם בסבלנות וברצון מלא לתיקון ולא חלילה בקטרוגים. גם זה חלק מסגולת ישראל.
איננו מדלגים על מה שצריך לתקן. גם בתוככי מעמד הר סיני, התורה לא מעגלת פינות. באומרה 'לא תחמוד' היא מתכוונת שאין העולם מתירני וללא גבולות. 'לא תחמוד' אומר: שלוט בעצמך! אתה יכול, אתה מסוגל, אתה חלק מעם ישראל.
ולכן, אומר הראב"ע , מצוות 'לא תחמוד' היא מצווה שתלויה בשכל ועוברת אל הרגש. זה לא פשוט שהתורה "מעיזה" להיכנס לתוככי המציאות האישית הפרטית ולומר שם את המילים - 'לא תחמוד'.
אלא שזה חלק מעשרת הדברות לא פחות מ'שמור את יום השבת', לא פחות ולא יותר מכיבוד הורים. וכן כל תרי"ג המצוות, שלא לדבר על דברי חכמים, סופרים, דברי נביאים הנובעים מתוך התורה ומחוברים אליה.


הרימי בכוח קולך
בהפטרת פרשת ואתחנן, נקרא "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱ-לֹהֵיכֶם ". "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ד' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ" . הקול לא קורא במדבר. הקול הוא קול אלוקי, הוא קורא בכל העולמות ובכל הנפשות. מי שהקשיב, מי ששמע, מי שהיטה אוזן, מי שהסכים להבין את המגמה האלוקית - הוא יישר בערבה מסילה לאלוקינו.
"עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ?ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱ-לֹהֵיכֶם ".
להרים בכוח, לא להתבייש, לא להסס, גם אם הדברים לא זוכים למחיאות כפיים. מידת הפופולריות, מידת הרייטינג ושאר מילים לועזיות שלא בטוח שיש להן תרגום בעברית, לא יקבעו. מידת האמת - כן, מידת השלום שנובעת מהאמת - כן.
אומר הנביא, הבירור הזה של גאולת ישראל, "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' " רואים אותו עין בעין. זאת נבואת הנחמה. אין זו רק שיבת ציון אלא זאת שיבת השכינה לציון, ומתוך כך גם תפילה אדירה שנדע להיות פועלים עם אל, לסייע למהלך הגאולה גם בבניית הקומות הנוספות הצומחות מתוך הגאולה הטבעית.
והכול בשמחה ובנחת, כולל גם ט"ו באב שאנו מציינים ביום שישי, יום שהותרו בו שבטים לבוא זה בזה . ט"ו באב זה גם הזמן שבו בטל העונש הנורא על חטא המרגלים, ודור חדש קם ובונה את הארץ, את העם. פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות.



מאמרים נוספים מעלון פרשת ואתחנן תשע"ט:
הנהג המטורף - הרב שלמה אבינר
תחנונים ונחמה - הרב חגי לונדין
להרבות בתחנונים?! - הרב זיו רוה
משה רבינו וארץ ישראל - הרב דוד לנדאו
הֲרִיגַת כֹּהֲנֵי נֹב - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: