ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


עמוד בדיבורך

הרב יורם אליהו

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני-ישראל... איש כי ידור נדר לה'... לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". חז"ל מלמדים אותנו במספר מקומות שנדר הוא דבר חמור ואם אדם נודר הוא אכן חייב לקיים את נדרו. למרות חומרת הנדרים, נאמר שנדרי זרוזין מותרים כגון אם אדם רוצה לקבוע זמן ללמוד תורה והוא מפחד שהיצר הרע יגרום לו להתרשל ולא לעשות זאת, "מותר לו לזרז עצמו בנדר ושבועה", וזה נלמד מהפסוק "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך" ובכל זאת כתב הקיצור שו"ע (סימן סז), "שיזהר כשהוא אומר שיעשה איזה דבר מצוה שיאמר בלי נדר".
במדרש רבה בתחילת פרשתנו מובא, "ונשבעתי חי ה'... אמר להם הקב"ה לישראל אל תהיו סבורים שהותר לכם להישבע בשמי... אלא אם יש בך כל המידות האלה, ושתהא כאותן שנקראו יראי אלוקים אברהם איוב". והמדרש מונה את המידות שהאדם צריך להיות מלא מהם כדי שיוכל להישבע שבועה ולנדור נדר. מסביר השפת אמת, "כי כוחם של ישראל רק בפיהם, כי כתוב ויפח באפיו נשמת (רוח) חיים, ולכן בכח האדם על-ידי דברי תורה שמוציא מפיו להטות עצמו אליו יתברך" (שפת אמת, מטות, תרל"ד). אך התנאי לזה, אומר השפת אמת, זה כשאין אדם משנה מדיבורו ככתוב 'לא יחל דברו' - לא יעשה דבריו חולין. "מכלל שדבריו הם קודש בעצם על-ידי קדושת ה' יתברך שנתן בכל איש ישראל". ומוסיף השפת אמת, שכפי מה שהאדם שומר פיו כך הוא זוכה שכל היוצא מפיו ייעשה, כלומר הקב"ה ישמע ויקבל תפילתו וימלא מבוקשו.
ומדוע באמת יש לאדם כזה כוח בפיו, וכל מה שהוא אומר, או מקדיש דבר, חלה עליו קדושה, כגון שרוצה להקדיש שה לבית המקדש או כל חפץ אחר חלה עליו קדושה? מבאר הנתיבות שלום ע"פ דברי רבנו יונה, (והאוה"ח הביא את דבריו בפרשת פנחס במניין של בני יששכר, בשם 'וכתבו חסדי ישראל', עיי"ש), שהפה של אדם מישראל הוא ככלי שרת אשר משרתים בו במקדש, וממילא כמו כלי שרת שמכניסים בו מנחה (קמח, מים וכו'), בשעה שמוצאים אותה היא מקודשת בקדושת המנחות, "כמו כן על-ידי דיבור שיהודי מוציא מפיו שהוא ככלי שרת, נוצרת מציאות חדשה של קדושה ונדר". ומיוחד דווקא הפה, כי מהות תפקידם של ישראל הוא 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו'. ומכיוון שתכלית עבודת ה' של האדם היא סיפור תהילות ה' והיא מתקיימת דווקא בפה, לכן הפה הוא ככלי שרת שעניינו לעשות בו עבודה לה'.
מיוחד הוא כוח הדיבור שלנו ובידנו לפעול בו רבות. כל בניינו של האדם הוא בעמל הפה של לימוד התורה. כל ההתקרבות לה' בדבקות ויראת ה' היא בפה על-ידי התפילה. כל הקשר הטוב שיש בין בני אדם, בין איש לאשתו, בין האדם לילדיו, תלוי רבות במוצא הפה. עלינו לזכור זאת ולעמוד באמרי פינו, בהתחייבויות שקיבלנו על עצמנו, הן בינינו לבין קוננו, והן ביחס לחברינו ובני ביתנו. אין לומר או להבטיח דברים אשר אין בכוחנו או בכוונתנו לעשות, ואם אכן התחייבנו נעמוד בדיבורנו, נזכור את מצוות התורה, 'לא יחל דברו' ונזכה שגם ה' ישמע תפילותינו ובקשותינו.



מאמרים נוספים מעלון פרשת מטות תשע"ט:
רבנים שונאי מתנות - הרב שלמה אבינר
"הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם" - הרב אלישע וישליצקי
סדר עדיפויות - הרב חגי לונדין
פרשת מטות - הרב דוד לנדאו
אֵצֶל פְּלִשְׁתִּים - הרב שלמה אבינר
מנהג ישראלי - הרב יואב מלכא

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: