מטרות רגשיות בנישואין א’

בנוהג שבעולם” כאשר שני שותפים רוצים לבנות עסק משותף” הם מתכננים יחד את המטרות שהם רוצים להשיג” ובנוסף גם את דרכי הפעולה על מנת להגשימן. מה שמחבר ביניהם” זה האינטרס האישי” כאשר כל אחד סבור שהשני מתאים למילוי מטרותיו בהצלחה. כאשר יש הפרת חוזה מצד אחד” השותפות מתפרקת” כי אינה מתאימה לאינטרס של השותף השני. כל אחד ילך לדרכו” יסיק את מסקנותיו ויחפש שותף אחר” או יבנה עסק עצמאי.
זה לגמרי נכון בעסקים” שם מבקשים תוצאות רווחיות. למרבה הצער” זוגות רבים מתחתנים בהנחה שהזוגיות היא סוג של עסק שיש בו אינטרסים ורווחים אישיים. ברגע שיש תחושות או עובדות” שזה לא מה שחלמו” מתאכזבים בד”כ” כועסים” ורוצים לפרק את “עסק” הנישואין. יש ובינתיים נולדו ילדים ומסובך יותר להיפרד. בני הזוג נשארים במערכת זוגית כושלת” כדי לא לגרום נזק לילדיהם. אך הנזק נגרם בהם וישנן תופעות כמו חרדות” התנהגויות קיצוניות וכו'” מה שמשפיע באופן שלילי גם על עתיד נישואיהם. הם מגיעים לטיפול (במקרה הטוב)” עקב חוויות העבר מהזוגיות השלילית של הוריהם וסובלים סבל רב.
נישואין – זה לא עסק! זו אינה שותפות חיצונית רווחית.
נישואין- זה חיבור של שני חלקי הנשמה שהופרדה כשהגיעה לעולם הזה. עבודת הנישואין- לחבר מחדש את החוטים המתרקמים ביניהם אט אט במהלך החיים המשותפים” תוך כדי מאורעות החיים הנעימים והקשים כאחד.
מנחם ורחל נשואים כעשרים שנה. כששאלתי למטרת בואם” מנחם ענה שהוא רוצה לחיות טוב יותר עם אשתו. רחל ענתה שהגיעה סתם” רק כי הוא ביקש. היא כבר מיואשת מכל סוג של תקשורת אתו ולכן היא מתרחקת ממנו ולא משתפת אותו בחייה. שניהם גרים בביתם” כשני זרים שאינם קשורים זל”ז. ילדיהם חשים כנראה את האווירה בבית וגם הם מנותקים. כל אחד חי את חייו האישיים” ללא קשר לאחרים.
שאלתי מה היו המטרות המשותפות שלהם לפני שהתחתנו. הם הרימו את עיניהם בפליאה ושאלו למה אני מתכוונת. שאלתי שוב באופן מפורט יותר: “לפני שהחלטתם להינשא” האם כל אחד מכם תיאר את חיי הנישואין שהוא רוצה? האם שיתפתם זה את זה בחלומותיכם” מהי צורת חיי הנישואין?”
הם הביטו האחד בשני במבט של תמיהה ולא ידעו מה לומר. הסברתי את כוונתי באופן מפורט יותר… מנחם אמר: “מה שאת מתארת בכלל לא מוכר לי. כל מה שידעתי” שאני צריך לפרנס משפחה ולכן למדתי מקצוע ואני עובד קשה לפרנסת המשפחה וב”ה” אני מרוויח טוב” כך שאין לה סיבה להתלונן עלי”.
“את מבינה למה אני מיואשת”? הגיבה רחל. “הוא זר לי לגמרי. הוא יוצא לעבודה אחרי תפילה” חוזר מהעבודה ושואל על אוכל” קניות” ניקיון וזהו! אין בינינו שיחות. אני בכלל לא חשובה לו. לכן ניתקתי מגע ואני לא מכינה ארוחות וכמעט לא מתפקדת בבית. אני יוצאת לעבודה” לפעמים עם חברות וזהו. הבית שלנו שקט נורא. אין בינינו דיבורים” כי אין עם מי לדבר. המכסימום שאנחנו מדברים” זה על תשלומים” טיפול ברכב וקניות”.
מנחם הגיב מיד: “זה לא רק דיבורים. היא מבקשת שאעשה קניות” טיפולים ברכב ותשלומים ואני עושה ה-כל. היא לא עושה כלום. בזמן האחרון אני אפילו מבשל והיא רק מתלוננת ומלאה ביקורת גם על מה שאני עושה….”.
מדבריהם אני מבינה שהם שותפים בעסק שנקרא משפחה. בנוסף – העסק הזה חסר חיים ואין בו מוטיבציה רגשית לשותפות בינאישית.
“הבעיה שלנו בעינייך היא שהעסק הזה שאת אומרת” לא מתפקד כמו שצריך? שאנחנו לא יודעים לחלק בינינו את המטלות?” שאל מנחם.
“בנישואין יש מקום גם לצד הטכני העסקי” אך זה לא תחום עיסוקי. הוא הכרחי” אך לא העיקר בנישואין. הקשר האישי – רגשי חסר ביניכם ונקדיש לכך את הפגישה הבאה בעז”ה”.