ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 


"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"

הרב אלישע וישליצקי

שיחה לפרשת בלק התשע"ח

מתלמידיו של אברהם אבינו
לקראת שלושת השבועות, ימי 'בין המיצרים', אנו פוגשים בפרשת בלק. פרשה שלמה שעוסקת בפן השורשי של האומה, של אבותינו שהיו ישרים, "ישרים בהליכות עולמים" . אנו פוגשים את המידות.
אין זה מקרי שבפרקי אבות , בחרו חז"ל במידות כדי לאפיין את תלמידיו של אברהם אבינו: עין טובה, נפש נמוכה ורוח שפלה. מידותיהם של ישראל הן הנפש, הן הכוח הפנימי, שלא תמיד הוא בולט, לא תמיד זוכה לתשומת לב ולא תמיד לומדים אותו. והנה התורה מציבה אותו מולנו במלוא עוצמתו - את כל עולם המידות.
לדוגמא, דברי בלעם בפרשה: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב... ". כשאדם אומר 'אם', סביר להניח שלשם הוא חותר. אם כך, הוא אינו שמח בחלקו, אין לו צניעות, הוא שואף ליותר. כאשר השאיפה ליותר היא למידות טובות, לעולם רוחני, מוסרי, זה נפלא. אך כשהשאיפה ליותר היא לכסף, לרכוש, לחיצוניות, צריך לבדוק היטב מאיפה היא נובעת, מה כוונתה, מה היעד שלה.
ולכן, הפגישה בין עולמות כל כך מנוגדים, בין תלמידיו של בלעם לתלמידיו של אברהם אבינו, נותנת לכולנו, עמך בית ישראל, אמון גדול בכוחותינו, שכאומה, כציבור, אנו נמנים על אלה החיים בעולם המידות, חיים את הצניעות.


מה טובו אוהליך יעקב
מבט פנימי זה עומד אולי במצב שגם רשע כמו בלעם, רואה את ישראל יחד שוכן לשבטיו על כל גווניו כשאין איש מתערבב בחיי זולתו. הוא רואה את כל האוהלים שפתחיהם אינם מכוונים זה לזה, ואז לרגע נחה עליו רוח ה' והוא אומר: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל ".
אנו אומרים את המשפט הזה בהיכנסנו לבית כנסת. לא מפני שאוהל הוא בית כנסת, אלא משום היכולת הלאומית הציבורית שלנו, שגם אם אינה נראית בפועל - היא קיימת מכוח האוהלים, מכוח המשפחות, מכוח השורשים, מכוח האבות והאימהות, מכוח הצניעות. משם, אנחנו באים להתפלל, משם אנו באים לפגוש את פרשת בלק.

הגיד לך אדם מה טוב
והנה בא הנביא מיכה, בהפטרה לפרשת בלק , ומעמיד את כל התורה כולה על שלוש מצוות עיקריות: "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ ".
אבל משום מה מקדים לכך הנביא עוד הקדמה, שלכאורה אינה שייכת לתחום המצוות: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב ". והרי משפט זה אינו קובע את המצווה אלא "מָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ ". אז מה אם כן המקום להוסיף "הגיד לך אדם מה טוב"?
בערבו של י"ז בתמוז אפשר להבין את משמעות הדבר. בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. לפי התלמוד הירושלמי והבבלי היו עוסקים בתורה, במצוות ובגמילות חסדים. אם כן, איך ייתכן שהייתה שנאת חינם, והרי בתורה כתוב בפירוש "ואהבת לרעך כמוך", ו"לא תשנא את אחיך בלבבך".
אולם משהו נשחק באחווה. בעולם הדעות, שיש בו לפעמים תוכחה ובצדק, חייב להיות בירור נוקב ביחס לדעות, אך בשום אופן לא יחס עוין, לא פוסל אישית, לא נובע משנאה.
"הגיד לך אדם מה טוב", הוא יגיד לך שאחווה אינה תלויה במעשים או בדעות, וממילא, לא תטעה לעולם, ותבין ש"לא תשנא את אחיך בלבבך" זה אכן "לא תשנא את אחיך בלבבך". וגם אם אתה מוצא היתר כזה או אחר לשנוא עבירה או להקפיד על מישהו שעובר עבירה, זה באופן חיצוני ולא שנאה פנימית. אסור להגיע, לדברי התוספות , לשנאה גמורה!


עשות משפט, אהבת חסד, הצנע לכת
"אהבת חסד" אומר הנביא מיכה, אינה רק עשיית חסד. עשינו חסד בבית שני, ובכל זאת הבית חרב. אלא אנו רוצים לאהוב חסד, לאהוב את אחינו, להרגיש כשווים בין שווים, לבנות שותפויות, לשים כתף, לא בהתנשאות, לא 'מלמעלה למטה', "מאחד אחיך" כמו שהדריך אותנו 'אור החיים' הקדוש.
"עשות משפט". אין סוף פרטים נמצאים בתוך המשפט הזה, ובימינו גם על הכביש, האם לציית לתמרור? האם לתת זכות קדימה? האם לאפשר לרכב אחר להשתלב בתנועה? ועוד ועוד. יש לזכור כי 'עשות משפט' הוא התוקף האלוקי. אבל מה זה בדיוק? לך תשאל אדם, "הגיד לך אדם מה טוב", הוא יגיד לך שכשלא נותנים זכות קדימה וכשמדברים בטלפון או כותבים בזמן נסיעה, זה פיקוח נפש. ובזה שאדם מתריע, "מזה - תיזהר", אז הציווי "עשות משפט" - מתרחב.
קל וחומר "הצנע לכת עם אלוקיך". צניעות במובן של פשטות. בלי יוהרה, בלי הבלטה, בלי פרסום מוגזם, בלי יח"צנות, בלי שעבוד לחיצוניות. אבותינו ואמותינו - האוהלים שלהם, חיי הנתינה שלהם, היו כולם צניעות, "אנכי עפר ועפר". כולם היו בעלי תודעה של שליחות. שיש משַלח והוא הנותן כוח לעשות חיל.
הלוואי נזכה כולנו לתקן תיקון עמוק בכל פרשת המידות ולהיות מאלה ההופכים את ימי הצום לשמחה ולמועדים טובים . להיות מאלה האוהבים את האמת ועם זה אוהבים את השלום , שאין שום סתירה ביניהם.
משנת הרצי"ה
נבואת בלעם
דרך צינור משונה זה - דרך בלעם - מתגלים ומתבררים דברים גדולים, על ידי הקדוש ברוך הוא מסבב הסיבות. כשאדם מישראל נכנס לבית הכנסת על מנת להיפגש עם רבונו של עולם בעבודה שבלב, הוא פותח בפסוק: "מה טובו אהליך יעקב", שנאמר על ידי בלעם, הגוי הערל הזה, גוי שבגויים, גאון הגויות והרשעות. סוף סוף גם פסוק זה תורה הוא.
כמו כן, אי אפשר שלא לראות את כל הבירורים הנשגבים היוצאים מפיו של בלעם על נצח ישראל ואחרית הימים. במבטו החריף הוא רואה את הגזע של נצח ישראל מאז ועד סוף כל הדורות, ומתוך כך מתגלה לפניו חזון אחרית הימים. דבריו הם בבחינת 'אורות מאופל', נבואות על ההיסטוריה העתידה. הוא מברר את סגולת ישראל לעומת אומות העולם: "אשר יעשה העם הזה לעמך", "וקרקר כל בני שת". כל בני שת, זאת אומרת: כל האנושות כולה יקרקרו ויזדעזעו, יקפצו ויתפוצצו כשיתגלה שפע הגבורה של נצח ישראל. זהו המצב בימינו, כשכל האנושות מרבה בכינוסים ובאסיפות עלינו, ודנה בעניין ארץ ישראל ומדינת ישראל. "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל". אז יוודע לכל מה פעל אל: "עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו" . בת קול תודיע לכל שאכן ד' פעל כל זאת.
"אוי מי יחיה משומו אל". "אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו. מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה?!" . מי יוכל להחזיק מעמד בעת זיווג קודשא בריך הוא ושכינתיה? עד עכשיו השכינה היתה בגלות ובהסתר פנים, ועתה חוזר ישראל לאיתנו. התגלות עם ישראל תביא את הגויים לפחד ממנו. במשך הגלות התרגלנו להיות פחדנים. עכשיו מתחלפים במעט היוצרות ברוך השם, והגויים הם הפחדנים, הם מפחדים ממלכות ישראל, מצבא ישראל, מעוצמתנו התרבותית והמדעית האדירה במזרח התיכון. כל העולם מזדעזע בשעה שמתעורר "גור אריה יהודה" , "לעת יקיץ אריה ולביא" , לעת קיבוץ גלויות .


תגיות: פרשת בלק



מאמרים נוספים מעלון פרשת בלק תשע"ט:
מפלגה מוסרית - הרב שלמה אבינר
נַחַל הַשִּׁטִּים - הרב זיו רוה
"והצנע לכת עם אלוהיך" - הרב יורם אליהו
שלשה רגלים - הרב חגי לונדין
אֲנִי שׁוּב בּוֹרֵחַ - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: