פָּסַחְתִּי אֶל שָׁבוּעוֹת
וּבִקַּשְׁתִּי ‘אוֹרוֹת'”
אַךְ הַחֹשֶׁךְ כִּסַּנִי
בְּלִי יְכֹלֶת לִרְאוֹת.
אָחֲזוּ נִי יָדַיִם וֶהֱשִׁיבוּנִי אֶל פֶּסַח
וְרָאִיתִי הֶבְזֵק שֶׁבִּקַּשְׁתִּי
וְכָבָה. הֶבְזֵק הַנְשָׁמָה
שֶׁהֵצִיצָה מִמְּרוֹמִים
וּכְאִלּוּ נֶעֶלְמָה
וְיָדַעְתִּי כִּי הִיא שָׁם. מְצַפָּה לְבוֹאִי –
לִפְסֹעַ” לֹא לִפְסֹחַ
עוֹד צַעַד וְעוֹד” לְאַט וּבְבִטְחָה
וְטִפַּסְתִּי שָׁלָב וְעוֹד שָׁלָב
לְזַכֵּךְ אֶת הַלֵּב וְהַדַּעַת
וּלְפֶלֶא הָיָה לִי
כִּי כְּכָל שֶ’טִּפַּסְתִּי’
נִרְאֶה כִּי הִצְטַמְצַמְתִּי
אֶל תּוֹךְ נְקֻדַּת הָאַיִן
אֶל תּוֹךְ אַפְסוּתִי
אֶל מִדְבַּר יֵשׁוּתִי
עַד שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם דָּבָר…
אוֹ אָז
לְפֶתַע פִּתְאוֹם
הָיָה בּוֹ מָקוֹם
לְהָכִיל אֶת כֻּלָּם
