ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם. לפ' נשא/ זיו רוה

הרב זיו רוה

כדי לבדוק את דרכה של האישה שנחשדת ע"י בעלה, נכתבת חלק מפרשיית סוטה שבתורה, על מגילה. מגילה זו מושמת בכלי חרס מלא בחצי לוג מים מן הכיור, ובנוסף ניתן בה עפר מקרקע המקדש, ממים אלה שותה האישה. שנאמר: "וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים. וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים ". מדוע ציווה ה' יתברך כי שמו הקדוש הכתוב בדיו ימחה על המים לבדיקה זו?
"לַּעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמַר הַמָּקוֹם, סֵפֶר שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם." המהר"ל מבאר כי מחיקת השם הכתוב על הקלף, נעשית בשביל לקיים שם אחר משמותיו ית'. זהו השם הנקרא 'שלום'. הופעת שם מסוים במציאות, היא ביטוי להנהגה א-לוהית בגוון ספציפי, או להשגחה או השפעה בעלות אופי מיוחד. לכן בבריאת העולם מופיע לדוגמה הביטוי "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים". שם זה מבטא את מידת הגבורה, שהטבע הנברא הנו אחד מהופעותיה של מידה זו. כאשר שלום מצוי בין בני אדם, אין זה דבר של מה בכך, יש בשלמות זו הופעה של שם ה'. שהרי בני האדם, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות , ואין דרך שיסתדרו אלמלא מתגלה ה' ביניהם, ש"השלום הוא מעלת ושלימות העולם הזה" , ומעלה זו רוחנית אלוהית היא.
התגלות ה'שלום', יכולה להתרחש מתוך התערבות, כגון בתהליך בירור זה שבין אישה לבעלה שבפרשת סוטה. אך הופעה זו יכולה להיות מתוך שהאדם תיקן את מידותיו, ובדרך זו הוא מושך את הופעת ה' אל חייו. שהרי אם ינהיג עצמו בסדרים א-לוהיים, יאפשר לשם ה' לשכון ביחסיו עם סביבתו. כפי שאמרו חז"ל "איש ואשה זכו, שכינה ביניהם. לא זכו, אש אוכלתם" . ומובן שאין הכוונה שזכו בהגרלת הלוטו, אלא שזיככו את עצמם בתיקון המידות ובעבודה פנימית, עד ששם ה' מתגלה ביחסם זה לזה.
אולם, אם התברר כי חשדו של הבעל אכן היה מוצדק, באיזה אופן מופיע כאן ה'שלום' המצדיק כי שם ה' ימחה על המים? שהרי אמרה תורה: "אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ" . ומוסיף המדרש שהמים "הָיוּ עוֹשִׂים בָּהּ מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת מְשֻׁנִּים, הָיְתָה מְלֻבֶּנֶת, עוֹשִׂין אוֹתָהּ שְׁחוֹרָה, מְאָדֶּמֶת, עוֹשִׂין אוֹתָהּ יְרֻקָּה, וְסָרַח פִּיהָ וְתָפַח צַוָּארָהּ, יְהֵא בְּשָׂרָהּ נִשָּׁל, תְּהֵא זָבָה, תְּהֵא מִתְעַטֶּשֶׁת, תְּהֵא מִתְפָּרֶקֶת אֵבָרִים." אכן השלום שמופיע כאן הוא לא בין איש זה לאישה זו. ביניהם יש בירור א-לוהי כואב. השלום מופיע באופן אחר, שכתוצאה משמועת האירוע נוצרת הרתעה כוללת לשאר הנשים, והרתעה זו מביאה עמה שלום. לצורך המשל, ניתן להדגים זאת מימי שלמה המלך. ידוע שבארבעים שנות מלכותו הראשונות, שרר שלום מופלא בין עם ישראל לעמים מסביב. אולם לבד מברכת ה' שאפשרה הרמוניה ייחודית זו, היה לשלמה צבא חזק ביותר, והוא שיצר הרתעה גדולה לשאר העמים. לעתים, פחד העונש נצרך כחלק משמעותי מהחלשת כוחו של יצר הרע, ומההליכה בדרך רצויה. לכן התהליך שהאישה הסוטה עוברת משעה שבאה לבית המקדש, נעשה בפרהסיה. פורעים את שערה וקורעים את בגדה בשער הדרומי לעיני העם, למען יראו ויראו, "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" .
יחד עם תרבות המערב, נושבות רוחות ההופכות את מוסד המשפחה למזולזל ופרוץ, ואף רוחות הנותנות לו צביון חדש מעוות. מוסד המשפחה והאמון המשפחתי הם בסיס לכל עולם הרוח והמוסר הישר. בהישמרם בצביונם הטהור והבריא ממשיכים הם את שם ה' המבקש להתגלות בעולם, בהתאמתם לאמון בין ה' לרעייתו, כנסת ישראל. ממוצא דבר נלמד גם כי רמז יש בפרשת סוטה לחומרת ההליכה אחר עבודה זרה, וכן להכנסת מחשבות ודעות הפוגמות בדבקות האומה בה'. יחסי האמון בין הדוד העליון לרעייתו הנאמנה, הם פתח שממנו אמור העולם לקחת דוגמה, ובעקבות כך יתוקן כולו. וכך כותב הרב קוק זצ"ל: "בדיקת מי סוטה, ממקור החיים העליונים היא לקוחה, מכל אשרה וברכתה של תורה אשר 'דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם' . העולם הולך ותועה בנתיבותיו, אבל מבקש הוא את האמון הא-להי, את הנתיב של אור החיים, ובא יבא האור, והתוכן בבניין משפחתי בין ד' אל העולם, ובין כל מעשיו יופיע על ידי התגלות אמונת אמון, אשר בישראל מאז היא אצורה, 'וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ד'.".


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: