בָּרַחְתִּי מִבֵּיתִי מִפְּנֵי שָׁאוּל שֶׁרוֹצֶה לַהֲרֹג אוֹתִי.
בְּאֹפֶן טִבְעִי בָּאתִי אֶל שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, לְבֵיתוֹ בָּרָמָה. עַד עַכְשָׁו לֹא נִפְגַּשְׁתִּי אִתּוֹ מֵאָז שֶׁמָּשַׁח אוֹתִי לַמֶּלֶךְ. מֵאָז לֹא רָאִיתִי צֹרֶךְ לְהַקְבִּיל פָּנָיו, כֵּיוָן שֶׁבְּכָל דָּבָר עָשִׂיתִי כִּרְצוֹנִי וְכִרְצוֹן ד'. הַפַּעַם הַדְּבָרִים כָּל כָּךְ הִסְתַּבְּכוּ שֶׁרָאִיתִי צֹרֶךְ לְהִפָּגֵשׁ אִתּוֹ. יָשַׁבְנוּ יַחַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלּוֹ, וְסִפַּרְתִּי לוֹ עַל כָּל מָה שֶׁעָבַר עָלַי[1].
בֵּינְתַיִם נוֹדַע לְשָׁאוּל שֶׁאֲנִי כָּאן, אֵצֶל שְׁמוּאֵל, וְהוּא שָׁלַח שְׁלִיחִים כְּדֵי לָקַחַת אוֹתִי.
כַּאֲשֶׁר הֵם הִגִּיעוּ וְרָאוּ אֶת קְבוּצַת הַנְּבִיאִים תַּלְמִידֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, מִתְנַבְּאִים לְפָנָיו, הֵם חָווּ הִתְרוֹמְמוּת רוּחָנִית אַדִּירָה, וְשָׁכְחוּ מִמֶּנִּי וּמִשְּׁלִיחוּתָם[2].
שָׁאוּל שָׁלַח קְבוּצָה נוֹסֶפֶת שֶׁל שְׁלִיחִים וְקָרָה לָהֶם אוֹתוֹ הַדָּבָר, אוֹתָהּ הִתְרוֹמְמוּת רוּחַ. וְכָךְ אֵרַע גַּם לַחֲבוּרַת הַשְּׁלִיחִים הַשְּׁלִישִׁית[3]. שָׁאוּל הֶחְלִיט לָבוֹא בְּעַצְמוֹ, וּלְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא קָרָה לוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר. הוּא פָּשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַמַּלְכוּת, הִתְרוֹמֵם רוּחָנִית מַעְלָה מַעְלָה, וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה אָמַר דְּבָרִים נִשְׂגָּבִים[4]. וּבָרוּךְ ד', שָׁאוּל לֹא עָשָׂה לִי דָּבָר.
אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה, לָכֵן בָּרַחְתִּי גַּם מִשָּׁם[5].
----------------------
1. שמואל א יט יח.
2. שם יט - כ.
3. שם כא.
4. שם כב - כד.
5. שם כ א.