ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: כי תצא
פרשה נוכחית: כי תבוא
פרשה הבאה: נצבים
 


שתהיו עמלים בתורה

הרב יורם אליהו

"אם בחוקתי תלכו" כתוב בתורת כהנים, "מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה" ומוכיח זאת גם מפסוק מתהלים "לו עמי שומע לי בדרכי יהלכו". "וכן כתוב בדברים, ה, כו. 'מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם'. מלמד שהמקום מתאוה שיהיו עמלים בתורה". וביארו המפרשים שזה נלמד מהלשון 'אם', שהוא לשון בקשה, וכן בפסוק 'לו עמי שומע לי', לו זה לשון בקשה. השפת אמת מסביר את דברי התורת כהנים ואומר "זהו נקרא עמל בתורה להלוך בחוקיו יתברך. לכן אפילו אינו מבין, מכל מקום מייגע עצמו בתורה שחביב בעיניו להגות במאמריו יתברך אפילו אינו זוכה להשיג הטעם". השפת אמת מחדש כאן שעמל תורה לא נובע מכך שהאדם מבין ומשיג בתורה ומתוך כך הוא עמל להבין ולהשיג יותר, אלא העמל בה בא מתוך הכרת ערכה, מתוך ההבנה שבדבר מלכו של עולם הוא עוסק, ולכן באהבתה ישגה תמיד. והוא ממשיך ומבאר שבאמת התורה נעלמה מעיני כל חי " והאדם צריך לעסוק בתורה אחר הידיעה שאי אפשר להשיג אחד מיני אלף שבה", ודווקא מתוך הידיעה שהשגתו בתורה מוגבלת ומצומצמת "אז יש לו חלק בשורש התורה". מזכיר השפת אמת את הסברו של המהר"ל בהקדמה לתפארת ישראל, שלכן אנו מברכים בבוקר 'לעסוק בדברי תורה' שגם אם אדם לא יכול להשיג בה הרבה, מכל מקום עוסק הוא בתורה, ומביא השפת אמת שכך תמיד מוצאים את הביטוי בזוהר הקדוש "לאשתדלא באורייתא". מה שמצופה מהאדם זה להשתדל, לעמול בתורה בזה מצווה כל אחד. הידיעה וההשגה בה היא כבר עניין אישי לכל אחד לפי מדרגת שכלו. על-ידי כך מסביר השפת אמת את דברי חז"ל (בנדרים, פ"א) שעל השאלה על מה אבדה הארץ? אמרו חכמים ' שלא בירכו בתורה תחילה' שזה פשוט שאחרי שזוכים לטעום טעמי תורה, מי פתי שלא יברך על מה שזכה להבין ולהכיר את העונג שבה. אבל הגדלות היא לברך תחילה לפני שחשת את טעמה אלא כי אתה מבין ורוצה "ומתאוה להגות בדברי קודש דברי אלוקים חיים" (שפת אמת בחקותי, תרמ"ט).
כך לימדנו רבנו הרצי"ה, "יש חשיבות בקביעות לימוד תורה בכל עת". המצב השלם הוא שאדם ילמד בשקידה, קודם בגירסא ואחר-כך הולכים ומתעלים ללמוד בעיון, סברא וחידוש בתורה. אומנם יש מצבים של אונס שבהם אדם לא יכול ללמוד בעיון וחידוש, אז מה יעשה? יתבטל? על זה אומר דוד המלך 'גרסא נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת', אומר הרצי"ה " צריכה להיות הסכמה ללמוד בכל זאת בגירסא משום אהבת התורה, שבגללה לא עולה על הדעת להינתק שום רגע, מן התורה". וזה מובנו של הפסוק הזה גרסא נפשי וגו' - אני מוכן ללמוד בגירסא למרות שזו ירידה מבחינתי אבל זה משום 'לתאוה אל משפטיך' מפני אהבת התורה שאיני יכול להיפרד מן התורה ומתאווה לדבר ה' "בכל עת" (שיחות הרצי"ה ויקרא, פר' אחרי מות). (ועל פי-זה נראה לי לפרש שזה ביאור לשון התורת כהנים שה' מתאוה שיהיו עמלים בתורה - שאנחנו נהיה בגדר מתאווים כדוד המלך שאומר לתאבה אל משפטיך, אנו מתאווים לעסוק בתורה מתוך הבנת ערכה וממילא נעסוק ונעמול בה בכל עת).

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: