ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


חירות אישית ע"י שינוי, ופה-שח בנישואין

אסתר אברהמי

עידו ורחל הגיעו הפעם ביחד, לאחר כמה פגישות אישיות. השינוי האישי של כל אחד מהם, בלבל אותם. מפני שהם כבר יצאו מההרגלים האישיים הקודמים ועדיין היו בהרגלים הזוגיים השליליים, כך שעוד לא בנו מערכת יחסים הדדית, המועילה לשניהם. יתרה מזאת, הם חשו שהפגישות קלקלו את הקשר יותר מבעבר, למרות שכל אחד מהם הרגיש טוב יותר עם עצמו. הם הגיעו מיואשים, בתחושה שהם לקראת פירוד ולא איחוד. הסברתי להם שזה כמו בניין ישן, שכדי לבנות משהו חדש, יש צורך להרוס את היסודות הקיימים ולבנות חדש מן היסוד. הבלגן של הריסת היסודות נראה נורא וקיים גם הפחד מן העתיד הלא מוכר. לעיתים זוגות מעדיפים להישאר עם המוכר והנוח שנים רבות, אף שלא טוב להם, בעיקר עקב הפחד וההתנגדות מתוצאות השינוי הלא ידוע והמחשבה שאם יהיה שינוי "אני לא אהיה אני".
חשוב לדעת שכל סוגי השינויים, נולדים מתוך כאוס שמפחיד אותנו. כדי להגיע לריפוי במערכת היחסים הזוגית, יש צורך בשינוי. כאשר מערכת יחסים כלשהי מגיעה לסף היכולת שלה להמשיך להתקיים בצורתה הנוכחית, היא נאלצת בעל כורחה לשנות צורה ורמת תפקוד. הפוחדים מהשינוי ומהלא ידוע, מחזיקים בדרכם כבקרנות המזבח, ויוצרים מצב של הרס עצמי וזוגי.
במצבים רגשיים, ישנה מערכת מסועפת של צרכים, מניעים ואינטרסים שזקוקים לקבלת מענה. גילויים ע"י המודעות אליהם, עלול ליצור תחושת איום על הזהות האישית המוכרת. לכן נוצרות התנגדויות ואפילו נסיגות בניסיונות ליצירת שינוי. ההתנגדויות הן לרוב ע"י האשמת בן הזוג ו/או האשמת המטפל/היועץ, רק כדי לא להשתנות", תוך כדי הבקשה המוצהרת לשינוי, עקב המצב הזוגי השלילי. הנסיגות עלולות להיות מוצגות באמצעות הסברים רציונאליים לאי יצירת שינוי, או גם בהפסקת הייעוץ בתואנות שונות. כמו: חוסר בזמן או ביכולת תשלום וכן: "היועצת לא מסכימה איתי" וכד'.
מודעות להכרח להימצא בתהליך הכולל פחדים, התנגדויות ונסיגות, מאפשרת לבני הזוג לצלוח את התהליך, תוך כדי הקשיים ולהגיע אל השינוי המיוחל והלא ידוע.
כשעידו ורחל הגיעו בהתחלה, הם היו במערכת יחסים תלותית. כשאחד הרוויח, השני הובס ונכנע. עתה, כשרחל רצתה לבטא את רצונה בחופשיות, נוצר פחד אצל עידו. הוא פירש את רצונה האישי, כקריאת תגר נגדו וביטול אישיותו. הם חוו את התהליך שתיארתי לעיל וכמעט שהגיעו לפירוד הזוגיות. כשעייפו מהמאבק והבינו כי אין מנוס מלהימצא בתהליך כואב, המחייב להיפרד מחלקים שיצרו הרס עצמי וזוגי, רק אז החלו להירגע ולקבל שיש זכות וחובה לבן הזוג להיות מי שהוא וזה לא על חשבון השני. משלב זה, התאפשר ליצור שיח זוגי מכבד וקשוב באמת. אט אט החלה להיווצר החירות הזוגית. עתה היו מודעים לפרשנות השונה וההפוכה שכל אחד ייחס לדברי זולתו. לדוגמא:
הם גילו להפתעתם שכל אחד מהם פירש את משנהו מתוך ראייה סובייקטיבית, מבלי לנסות ולראות את כוונות האחר. באחת הפגישות, רחל התלוננה שעידו לא רוצה בה ושמבחינתו היא "אוויר". ביקשתי שתשתף את עידו מה גורם לה להרגיש כך. היא אמרה שהוא לא מבקש ממנה כלום ועושה הכל באופן עצמאי. "הוא בכלל לא צריך אותי... הוא לא רואה אותי בכלל... כאילו אני לא קיימת בשבילו". עידו נדהם מפרשנותה. כשנשאל על כוונותיו, אמר שמכיוון שאימו נדרשה תמיד לשרת את אביו, הוא לא יכול היה לסבול את היחס המשפיל לאימו. לכן החליט שהוא יהיה עצמאי ולא יבקש דבר מאשתו. רחל סיפרה שביטוי אהבה מבחינתה, שהוא יצטרך אותה כי כך ראתה בבית הוריה. השיח ההדדי שנתן מקום של כבוד זה לזה, ריכך את רגשותיהם וקירב ביניהם. בסיום הפגישה אמר עידו:"עשרים וחמש שנה אנחנו מתגוששים על קירבה ששנינו רוצים ולא ידענו כיצד לדבר...".
הם הפנימו כמה כללים ומשפטים שעזרו להם:
" לשתף בכוונות ולא לדבר רק על עובדות.
" לא להניח הנחות ולא "לקרוא" מחשבות מבלי לשאול.
" לסיים משפט עם סימן שאלה: למה התכוונת כשאמרת..., למה את/ה חושב/ת כך? למה עשית את זה...?
כאשר נוצר שינוי, ישנה חירות אישית ופה ששח , משתף ומברר מתוך כבוד הדדי. השיח הזה מגלה אותם זל"ז, מחבר ומאחד ומרבה אהבה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: